בכולל אנו לומדים בעיון הלכות ברכות, ונסתפקנו בשני דברים: א. מה מברכים על 'שלוה גדולה תפוחה'? ב. מה דין גריסי פנינה?

שאלה

בכולל אנו לומדים בעיון הלכות ברכות, ונסתפקנו בשני דברים: א. מה מברכים על 'שלוה גדולה תפוחה'? ב. מה דין גריסי פנינה?

תשובה

כדי לענות על שאלות חשובות אלו נקדים ונאמר כלל ופרט. כל מין דגן, חיטה שעורה שיפון כוסמת ושיבולת שועל, אם הם עטופים עדיין בקליפה ולא נתמעכו כלל – ברכתם בורא פרי האדמה (מ"ב סי' רח ס"ק טו). אם נתמעכו קצת זה ספק גדול האם ברכתם "בורא מיני מזונות" או "בורא פרי האדמה" (שעה"צ יח), ואז ראוי לאכול את הדגן תוך כדי הסעודה. באם נתמעכו יפה ברכתם "בורא מיני מזונות". לעומת זאת, דגן קלוף – אם הוא שלם ממש יש ספק כשנקלף מהקליפה החיצונה מה ברכתו, "בורא מיני מזונות" או "בורא פרי האדמה," (שם ס"ק טו). אם הם מעוכים ממש – "בורא מיני מזונות", אם הם נקלפו והוסר קצת מהאוכל כמו גריסי פנינה – פוסק הערוה"ש (סעיף טו) והמ"ב (שם ס"ק טו ע"פ ר"ח צאנזר מהעיר והקלויז בראד (שעה"צ ס"ק כב)) והאגרו"מ (או"ח ח"א סי' סח) שהברכה היא "בורא מיני מזונות". אם הם נחלקו – "בורא מיני מזונות" (מ"ב שם סק"ג), ואם נדבקו אפילו מעט – "בורא מיני מזונות" (שעה"צ סק"ט). וכל האמור הוא דווקא במבושלים, אבל דגן חי ברור שברכתו "בורא פרי האדמה" (שו"ע שם ס"ד). לאחר הקדמה זו נבין ששלוה שהיא מקולפת כמובן מהקליפה, ועל ידי חום גבוה נעשית תפוחה, מכיוון שהיא ראויה לאכילה והיא מקולפת וקצת ממנה הוסר בתהליך הקילוף – ברכתה "בורא מיני מזונות". לעומת זאת, גריסי פנינה, מכיוון שהם מקולפים ויש כאלה שחלק מהאוכל הוסר מהם – ברכת "בורא מיני מזונות", אבל בכאלה שקליפתם לא הוסרה מהם הדבר תלוי האם הם חלוקים או שלמים, ולכן יש עליהם ספק "בורא מיני מזונות" או "בורא פרי האדמה", ויש להיזהר לאכול אותם רק בתוך הסעודה. לחילופין, אלו ששמים גריסי פנינה בתוך החמין שהרי הם נדבקים זה לזה – ברכתם "בורא מיני מזונות".

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.