בערב שבת חנוכה, כיוון שאני מדליק בפתח הדלת והנכדים מגיעים לשבת כיצד והאם ניתן להזיז את החנוכיה שמונחת על שידה קטנה נמוכה?

שאלה

בערב שבת חנוכה, כיוון שאני מדליק בפתח הדלת והנכדים מגיעים לשבת כיצד והאם ניתן להזיז את החנוכיה שמונחת על שידה קטנה נמוכה? האם אפשר להניח מבעוד יום חתיכת חלה וכך להזיז את החנוכיה?

תשובה

יש מושג בהלכות מוקצה שנקרא 'בסיס לדבר האסור', בו הבסיס מקבל את דין המוקצה שהונח על גביו. כך גם יש 'בסיס לדבר האסור והמותר' – דבר שנעשה בסיס לדברים האסורים והמותרים בטלטול. כדי לבחון האם מה שעומד לפנינו הוא בסיס לדבר האסור או לדבר האסור והמותר יש ג' כללים:
א. חשיבות ההיתר כנגד האיסור, כאשר חשיבות זו נמדדת במה שצריך כעת ממש (שו"ע הרב רעז עפ"י המגן אברהם סימן רעט). ניתן דוגמא שכתובה באגרות משה (ח"ה סימן כב) מגירה שיש שם הרבה מוקצה וגם מונחים שם משקפי קריאה, ומכיוון שהוא זקוק להם כעת ממש מותר לו לפתוח את המגירה. אבל אם יש לו משקפיים אחרות, אם כן הוא לא זקוק להם כעת וממילא אסור לו לפתוח את המגירה.
ב. מטרת הבסיס – אם הבסיס נועד לדבר האסור בלבד, לא יועיל מה שנניח עליו דבר היתר כדי להפכו לבסיס לדבר המותר והאסור כאחד (מגן אברהם שם). לכן אי אפשר לטלטל פמוט בשבת גם אם נניח עליו לחם, כי הפמוט מיועד דווקא לנרות שמדליקים עליו ולא ללחם, (שו'ע סי' רעט).
ג. שאין לאדם עוד דבר היתר כמו אותו שמונח על הבסיס (רעק"א שם מריב'ש). ממילא נבין שאם השולחן שעליו מונחים נרות חנוכה או נרות שבת הוא שולחן או מגש שמיועד
רק עבורם ולא לדבר אחר, בפרט נרות חנוכה שלא מטלטלים אותם חצי שעה, אם כל לא יועיל מה שתניח חלה ודבר היתר אפילו שהוא נצרך באמת כעת לשבת, כי הנרות הם העיקר ויהא אסור להזיז את הנרות חנוכה. זו הכרעת דודי זקני מרן הגרי'ש אלישיב זצ"ל בעניין נרות חנוכה שעומדות על מגש או שולחן (שבות יצחק). רק שבמקרה של כבודו מותר יהיה להזיז את החנוכיה, כי יש כאן סכנה שהנכדים יהפכו את הזכוכיות וחס ושלום יהא נזק או פציעה, ורבנן לא גזרו במקום סכנה (שו"ע סי' שח כב). עצתי שתניח את החנוכייה על מגש שמיועד גם לאכילה ועליו תניח דבר מאכל שנצרך לשבת ואז יהא מותר לכתחילה לטלטל את המגש עם הנרות, וכך יוצאים ידי כל החששות.