כיבוד אב מול כיבוד סב

שאלה

סבי גר אתנו מאז שהתאלמן. ונוצרים וויכוחים בינו לבין אבי ואנו בתווך איך עלי לנהוג מדין כיבוד אב למול כיבוד הסבא?

תשובה

זו שאלה חמורה מאד, וכדי שתהיו וודאיים בהתנהלות שלכם נפרוש מעט את הדבר.

מרן הרמ"א (יו"ד סימן רמ כד) מביא את דעת המהרי"ק (שורש מד) שאין חיוב בכיבוד סבא וסבתא, כי כל מה שמצינו בחז"ל זה כיבוד הורים וכיבוד אשת האב ובעל האם ואח ואחות גדולים, שרבותינו למדו זאת ממקראות. אבל לא מצינו בשום מקום חיוב לכבד סבא וסבתא. כמובן שצריך לכבד אותם כאנשים מבוגרים ולתת להם את הכבוד הראוי להם, אבל אין בהם חיוב כעין החיוב של כיבוד הורים.

מרן הרמ"א חולק על דעה זו ואומר שיש חיוב בכיבוד סבא וסבתא, רק שהחיוב הוא לא כמידת החיוב של כיבוד הורים. מרן הבן איש חי (תורה לשמה סימן רסה) מרחיב שכיבוד סבא וסבתא הוא מדרבנן ואילו חיוב כיבוד הורים הוא מדאורייתא. ולכן יש להעדיף כיבוד הורים כשזה סותר ומתנגש עם כיבוד הסבא. כך גם הכריע התשובה מאהבה (א קעח).

אולם בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד קלה) הביא את דברי המהר"ם חגיז (שתי הלחם סי' מג) שכוונת מרן הרמ"א אינה כשיושבים זה מול זה, אלא כשהם אחד ליד השני, מכיוון שגם אבא שלי חייב בכבוד אביו, וממילא יש לשמוע בקול סבא וסבתא. על כך כתב היעבץ (ב קכט) שזו סברת כרסו ללא שום מקור. והכרעת מרן הגאון רבי עקיבא איגר (קמא סי' סח) בשם ספר לוית חן (ויגש) שכל עוד הסבא חי מחויב הנכד יותר בכבודו מהטעם שאמרנו, כי גם חייב בכבודו. אולם לאחר מותו אין חיוב יותר אלא בכבוד אביו. ולפי דבריו זה גם לא משנה אם הסבא לא נמצא מולי, שכן אני חייב בכבודו בחייו יותר מאשר בכבוד אבי.

לכן להלכה למעשה תיזהרו מאד שלא להיכנס לסיטואציה שכזו. אבל ברגע שיש סתירה בין אבא לבין סבא אנו מכריעים כדברי מרן הרמ"א שמחויבים בכבוד האב יותר.