בחסדי ה' החלמתי מקורונה והייתי בסכנת חיים ממשית, עד אשר חשבו שאני עומד ללכת לבית עולמי חלילה, וזיכה אותי הקב"ה לחיים חדשים. מהי הדרך הנכונה להודות לקדוש ברוך הוא?

שאלה

בחסדי ה' החלמתי מקורונה והייתי בסכנת חיים ממשית, עד אשר חשבו שאני עומד ללכת לבית עולמי חלילה, וזיכה אותי הקב"ה לחיים חדשים. מהי הדרך הנכונה להודות לקדוש ברוך הוא?

תשובה

בלב מלא הודיה נברך עליכם "ברוך מחיה מתים" ו"שהחיינו", בברכת אורך ימים ושנות חיים בטוב ובשמחה.
כתב מרן המשנה ברורה (סי' ריח ס"ק לב): "כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר: 'הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש'. וראוי לומר פרשת תודה". הוה אומר את פסוקי קרבן תודה המוזכרים בפרשת צו, וכן ראוי להוסיף ולומר "מזמור לתודה" (תהלים ק) ופרק קז מתהלים ("הודו לה' כי טוב"). ומוסיף מרן המשנה ברורה: "וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו". החוות יאיר (סי' ע) כתב שסעודה זו הינה סעודת מצוה לכל דבר וענין (עיין פמ"ג סי' תמד).
רק נעיר שמעניין שלדעת הזהר הקדוש (פ' בא) האדם צריך להשיח את ניסו בינו ובין בוראו בלבד, ואין צריך לפרסם את הנס לרבים.
ונחתום בדבר הזהר הקדוש (פ' מקץ) שרבי אבא ראה אדם שנעשו לו נסים, והסביר שאדם זה זכה לכך משום שמעולם לא הקפיד על איש ותמיד מחל בלב שלם על כל מה שעשו לו, והגדיל לעשות טובה גם למי שהרע לו.

האם גם היום יש להיזהר שלא לזרוק ציפורניים ברחוב?

שאלה

האם גם היום יש להיזהר שלא לזרוק ציפורניים ברחוב?

תשובה

גם היום צריך להיזהר ולהקפיד על מה שכתוב בגמרא (נידה יז.) שכל מי שזורק צפורניו ברשות הרבים חייב בנפשו, ושהחשש הוא דווקא במקום שיש נשים בהיריון. אמנם הגמרא עצמה מלמדת שאן אדן מכנס את הציפורניים שעל גבי הקרקע ע"י מטאטא ומזיז אותן ממקומן אין הן מזיקות עוד.
והרמב"ם השמיט את כל דין זה ולא ציינו כלל, ולכן רצה בעל ארצות החיים לטעון שלדעת הרמב"ם אין לחשוש לזה כיום, וכמו שכתב המהרש"ל (חולין פ"ז) שכיום לא חיישינן לרוחות וכדומה. אמנם הרי"ף והרא"ש (מסכת מו"ק) הביאו את עניין זה, ולכן יש לחוש לעניין זה גם היום. וראיתי בספר קובץ תשובות (ח"ד) מדו"ז מרן הגרי"ש זצ"ל שדן לגבי טלטול הציפורניים שנשארו בבכוס ושכח לזורקם
קודם השבת, והתיר לטלטלן משום שהחמיר בעניין של הסכנה גם היום. וידוע לנו במשפחה שהוא עצמו היה שורף את הציפורניים על גבי האש של הכיריים. ובמקרה שנפלו הציפורניים בטעות על גבי הרצפה יש לטאטא את האזור ולגרפן עם שאר הלכלוך ואזי אין יותר חשש בזה.

האם מי שקיבל תוספת שבת בפלג המנחה, ורוצה לאכול דבר מה לפני שילך לתפילת קבלת שבת וערבית (שיתקיימו בזמנם בשקיעה) ולכאורה אינו יכול לעשות קידוש עם ברכת 'מקדש השבת' (כיון שסעודתו לא תמשך לתוך צאה"כ כדברי המהר"ל, וכן אינו עושה על לחם כדברי הגר"א), יכול לברך בפה"ג ואז לאכול?

שאלה

האם מי שקיבל תוספת שבת בפלג המנחה, ורוצה לאכול דבר מה לפני שילך לתפילת קבלת שבת וערבית (שיתקיימו בזמנם בשקיעה) ולכאורה אינו יכול לעשות קידוש עם ברכת 'מקדש השבת' (כיון שסעודתו לא תמשך לתוך צאה"כ כדברי המהר"ל, וכן אינו עושה על לחם כדברי הגר"א), יכול לברך בפה"ג ואז לאכול?

תשובה

ראשית, יש להתייחס לעניין קידוש עם ברכת מקדש השבת בסעודה שלא תגיע לצאת הכוכבים. דברי המהר"ל הללו מוזכרים בפסיקת הב"ח (או"ח תעב), שסעודת שבת חייבת להיות משחשיכה, וכן פסק השל"ה הקדוש. רק יש לסייג שהביאור הלכה (סי' רסא) כותב שאדם שעושה מלאכה בזמן של תוספת שבת או בשעה שהציבור קיבלו על עצמם את השבת אף שהוא בין השמשות – אין בזה קנס משום מעשה שבת. ממילא, אם נוסיף לכך את דברי הט"ז (סי' תר) שמקל לעשות עירובי חצרות גם אחר קבלת שבת, והביה"ל בשם דרה"ח שכל שבות לצורך מצוה מותרת גם אחר קבלת שבת של הציבור, כגון באדם שלא הניח תפילין של רבנו תם או ספירת העומר (סי' תפט) או שלא נטל ד' מינים בסוכות – אנו מורים שמותר לעשותם. ממילא לעניות דעתי, אדם שקיבל תוספת שבת ורוצה לאכול דבר מה יכול לאכול בלא קידוש, כיוון שאין אכילתו אכילה של סעודת שבת. אך יאכל פחות משיעור של קביעת סעודה וישתה כרצונו.
אמנם אם כבר הדליק נרות, שבזה לדעת בני אשכנז יש קבלת שבת מלאה, שוב עליו לעשות קידוש
שיכול לעשותו רק אחר צאת הכוכבים לדעת המהר"ל הנ"ל.

קנינו בית חדש שנבנה על גבי קרקע חדשה, האם יש בכך איסור?

שאלה

קנינו בית חדש שנבנה על גבי קרקע חדשה, האם יש בכך איסור?

תשובה

המקור לאיסור נמצא בצוואת רבי יהודה החסיד (אות טז- יז), אבל החת"ס (יו"ד סי' קלח) כתב שיניח תרנגול ותרנגולת למעט זמן בבית, וזה נחשב כמו שכבר דרו שם ואז אין ממה לחשוש. ומעניין שבדע"ת (סי' קעט) הביא משו"ת חיים ביד (יו"ד סי' לב) שיניח שם תרנגול כנגד כל הזכרים ותרנגולת כנגד כל הנקבות, ושצריך שיהיו שם כל הלילה ובבוקר ישחט אותם שם השוחט, ויעשה את מצות כיסוי הדם, ובזה יש כפרה ואין מה לחשוש.
לכן בבית שמעולם לא דרו בו ראוי ונכון להשתדל בעניין זה או על כל פנים לשים בו דגים חיים. בנוסף יש להביא מניין ללימוד, כפי שמקובל בכל חנוכת הבית.

מה ההגדרה של ליצנות שאסורה?

שאלה

מה ההגדרה של ליצנות שאסורה?

תשובה

חבורת אנשים או אדם יחיד שאינם עוסקים בתורה, ולא בחכמה, ולא בדרך ארץ, אלא מדברים בשחוק וקלות ראש על יחידים או על ציבור, ודיבור זה נעשה מתוך רשעות גאווה ויהירות (פלא יועץ).
וכת זו אינה מקבלת פני שכינה (סנהדרין קג:) ודנים אותו ראשון לגיהנום חלילה (אותיות דר"ע). אולם ליצנות מעבודה זרה מותרת (מגילה כה:).

אני נוסע לחו"ל לחג השבועות, האם יש עניין לעשות את תיקון ליל שבועות בלילה השני?

שאלה

אני נוסע לחו"ל לחג השבועות, האם יש עניין לעשות את תיקון ליל שבועות בלילה השני?

תשובה

כן, כפי שמוכח מדברי השל"ה (מס' שבועות) על המעשה ממרן הבית יוסף שהיה גם ביום שני של גלויות. וכן כתב הכה"ח בשם החיד"א.

מה הדרך הנכונה לנהוג בעניין נטילת ידיים קודם הסעודה לאחר שהאדם התפנה?

שאלה

מה הדרך הנכונה לנהוג בעניין נטילת ידיים קודם הסעודה לאחר שהאדם התפנה?

תשובה:

מרן השו"ע (או"ח קסה ה) התייחס לשאלה זו ונתן ב' אפשרויות, כשהשנייה שבהן לא רלוונטית ולכן נציין את הדעה הראשונה שאותה פסק מרן בשם רש"י שהביאה מרבו- רבי יצחק בר יקר. לאחר שהאדם התפנה יטול ידיו עם מעט מים, ינגבן ויברך "אשר יצר". ולאחר מכן יטול ידיו ברביעית מים מתוך כלי, כדין נטילת ידיים בכל סעודה, ויברך כרגיל "על נטילת ידיים". ובעקבות פסק זה נהג מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ליטול ידיו אחר שהתפנה שלוש פעמים לסירוגין ישר מהברז, וניגב ידיו ובירך "אשר יצר", ולאחר מכן נטל ידיו כדין נטילה לסעודה. וטעמו משום שנטילת ידיים מזרם הברז עולה כנטילת ידיים לסעודה רק בדיעבד גדול, ובזה יצא ידי כל הספיקות.
אולם מרן המשנה ברורה הביא בשם הפוסקים שברכת "אשר יצר" אינה נחשב כהפסק משום שהיא לצורך הסעודה, וממילא אפשר לכתחילה ליטול ידיו כדין נטילת ידיים לסעודה- רביעית מים בכלי, ולברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר" ולאחר מכן לברך "המוציא" ולאכול. והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מעיד בספרו תשובות והנהגות (ח"א סי' קסח) שגאון אחד סיפר לו שראה את החפץ חיים בעצמו נוהג כך, וכן נהג גם מרן החזו"א.
ויש עצה נוספת שמובאת בבן איש חי (פ' קדושים) שיטול ידיו כהרגלו ויברך "אשר יצר". ולאחר מכן ייגע במנעלו או במקום עם זיעה שמחייב בנטילת ידיים- ואז ייטול ידיים ויברך "על נטילת ידיים".
לסיכום, ישנם ג' דרכים:
א. ליטול ידיים מהברז, לנגב ולברך "אשר יצר" ולאחר מכן ליטול ידיים מכלי ולברך "על נטילת ידיים".
ב. ליטול מכלי ג' פעמים על כל יד ולברך "על נטילת" ו"אשר יצר" ולאחר מכן לגשת לאכול.
ג. ליטול ידיים בכלי, לנגב ולברך "אשר יצר", ולאחר מכן לגעת במקום שמחייב בנטילה, וליטול שוב
ידיים בברכה עבור הסעודה.

האם מותר להשהות סירים ישירות על גבי אש נמוכה בשבת כאשר מוציאים את כפתורי ויסות הגז?

שאלה

האם מותר להשהות סירים ישירות על גבי אש נמוכה בשבת כאשר מוציאים את כפתורי ויסות הגז?

תשובה

מותר לכתחילה אך רק לאשכנזים. והטעם לכך הוא משום שכל מה שחששו חכמים מחיתוי (שהוא הגברת האש בלשון חז"ל) הוא כאשר אין לאדם תזכורת שלא לעשות כן בשבת. ולכן ע"י מה שהיו גורפים את הגחלים או מפזרים עליהם עפר (קטימה) יש בזה תזכורת. וחכמינו הורו שאם אדם עושה היכר משמעותי שיזכיר לו לא לחתות בשבת- יהיה מותר להשהות על גבי האש.
ולכן בזמנם אם אדם היה מכסה את התנור בטיט היה בזה היכר ותזכורת גדולה עבורו, משום שכדי להגביר את האש יצטרך לשבור את הסתימה (שבת יח:). וכך פוסק מרן הרמ"א להלכה (רנד א). לכן כיום שהגדלת האש נעשית ע"י כפתור ויסות הגז, אם מוציאים את הכפתור אין זה נחשב כגרוף וקטום אלא כמו סתימה של התנור שמתירה את ההשהייה (סוף ס' ארחות שבת בשם הגר"ש וואזנר זצ"ל, אגרו"מ או"ח סי' צג), כי ההחזרה של הכפתורים או הסרת סרט הדבק שמכסה אותם יזכיר את האיסור.
אך מרן השו"ע (שם) פירש את הסוגיה שם באופן שונה, ולכן לספרדים אין זה מועיל ואסור להשהות כך, אלא רק ע"י כיסוי האש בפח או שהמאכל מבושל כבר בערב שבת באופן שכבר אפשר לאכלו ע"י הדחק. ויש לדעת שגם לדעת הספרדים מאכל שבערב שבת יכול להיאכל ע"י הדחק מותר להשאיר אותו על גבי אש גלויה בשבת. וכל מה שהצריכו לכסות את האש בעזרת פח הוא דווקא במאכל שלא נאכל אפילו ע"י הדחק, שחוששים שמא יבוא להגדיל את החום. זאת על אף שמרן פוסק שצריך שהמאכל יהיה מוכן כל צרכו, משום שהכף החיים סובר שלהלכה בני ספרד פוסקים בזה כדעת רמ"א שדי במה שניתן לאכול את המאכל ע"י הדחק כדי להתיר להשהותו על גבי האש הגלויה בשבת.

האם ניתן לכבס מגבות מלוכלכות מבשר ומגבות מלוכלכות מחלב ביחד?

שאלה

האם ניתן לכבס מגבות מלוכלכות מבשר ומגבות מלוכלכות מחלב ביחד?

תשובה

אין בכך איסור, משום שאבקת הכביסה פוגמת את הלכלוך. וכמו שפסק מרן הרמ"א בשם המהר"ם שמותר להשתמש בסבון פגום שיש בו תערובת של בשר בחלב.

אני זורקת את מרק העוף הרותח שנשאר לתוך הפח, ולעתים יש בפח גבינות ומוצרי חלב, האם יש בזה איסור בשר בחלב?

שאלה

אני זורקת את מרק העוף הרותח שנשאר לתוך הפח, ולעתים יש בפח גבינות ומוצרי חלב, האם יש בזה איסור בשר בחלב?

תשובה

דודי זקני הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק לאיסור (אשרי האיש ה ג). ויש להעיר גם לגבי איסור בישול לשבת, שאם שפכנו את המרק הרותח על גבי דברים שלא עברו בישול – עברנו גם באיסור בישול בשבת. ולכן יש בזה שני איסורים – איסור בישול בשר בחלב ואיסור בישול בשבת, וזאת על אף שאין לנו תועלת בבישול משום שהולך המתבשל לאיבוד (מרדכי).