מרן המ"ב (סי' קעו) מכריע שכל עוגה שהיא ספק פת (ספק לחם) נפטרת בברכת המזון, אבל לכתחילה צריך לכוון בברכת המזון להוציא את העוגה בברכה אחרונה, ובדיעבד הדבר מועיל גם בלי כוונה (שעה"צ)

עוגה שאינה נחשבת לספק פת היא עוגה כגון: קוגל, דייסה, אטריות, וופלים, ועל כן הם לא נפטרים בברכת המזון שאחר הפת. ומי שאוכל אותם לפני הסעודה צריך לברך לברכה אחרונה את ברכת "על המחיה", ואחר כך להמתין מעט וליטול ידיים לסעודה. אולם עוגה רגילה נחשבת כספק פת, ואפשר ליטול ידיים אחר אכילתה ולפטרה בברכת המזון. אולם האור לציון והראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל חולקים על מרן המ"ב וסוברים שאדרבה על כל עוגה יש לברך על המחיה לפני הסעודה כדעת מרן הבן איש חי (פ' נשא). טעמם משום שאם העוגה היא ספק פת אדרבה יש לברך עליה ברכה אחרונה ("על המחיה") ורק אח"כ לגשת לסעודת הפת. אמנם בדין זה גם ספרדי יכול לפסוק כאן כדעת המ"ב, כי אין בזה מחלוקת בין מרנן השו"ע והרמ"א.

יש להעיר בעניין אדם אשר נמצא בשבת בקידוש בבית הכנסת ובדעתו לאכול עוגות ומיד אח"כ ליטול ידיים לסעודה. במקרה שכזה אם מגישים בקידוש קוגל אחר אכילתו יברך עליו ברכה אחרונה, וכן יעשה גם אחר אכילת ירקות, סלטים ודגים, וכל דבר שתוך כדי הסעודה לא מברכים עליו ברכה ראשונה מברך אחר אכילתו בקידוש ברכה אחרונה. כן יעשה כיום שמגישים בקידוש גם חטיפים, כמו ביסלי, במבה וצ'יפס, יברך עליהם ברכה אחרונה ורק אח"כ ייגש ליטול ידיו לסעודה.