ישנן כמה דעות בין הפוסקים מה נחשב לשינת קבע ומהי שינת עראי. והנפקא מינה בין סוגי השינה, שבשינת קבע מחוייבים שוב בנטילת ידיים עם ברכה ובברכה ראשונה, אך יכולים לברך ברכה אחרונה על כל האכילה, גם זו שהייתה קודם שנתו. ומשמעותה של שינת עראי היא שפטור מברכה ראשונה ומחויב בנטילת ידיים בלי ברכה, משום שאדם לא יודע האם נגע בשעת השינה במקום מכוסה שמחייב נטילה לסעודה. אמנם לכל השיטות שינה מרצונו למשך חצי שעה במיטתו מחייבת נטילת ידיים בברכה וברכה ראשונה. וקיים ספק לגבי אדם שנרדם על גבי השולחן או אדם שהלך לישון במיטתו שינה קצרה ולבסוף ישן שינה ארוכה (כה"ח ודע"ת). ועצתי במקרה הזה היא שאותו אדם יבקש שיעירו אותו אחר רבע שעה, ובמקרה שכזה אף יישן מעבר לכך די לו בנטילת ידיים בלא ברכה, כי כאמור יש פוסקים ששינה של אונס לא נחשבת להפסק (ח"א כלל מ"ד). ולחילופין יכול לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה ואחרי שיקום יברך שוב ברכה
ראשונה לכתחילה.