הבאר היטב (סי' קל"ב) כתב בשם תשובות כנסת יחזקאל להתיר, אך התיר זאת רק בביתה ולא בבית הכנסת. וכך פסק למעשה השבות יעקב (ח"ב סי' צ"ג). אולם הא"ר הביא מהחוות יאיר (סי רכ"ב) שזו חוכא ואטלולא שתאמר אף בביתה ולא רק בבית הכנסת (שהיה פשוט לו ששם אין לה לומר כלל). ולאמיתם של דברים המעיין בדבריו יראה שהוא כותב שכיוון שהדבר זר לציבור כתוצאה מכך כל אחד יבנה במה לעצמו ויבואו לזלזל בתקנת חכמים. ומצאתי גם בבית לחם יהודה (יו"ד סי' שע"ו) שהביא בשם הספר חסידים שאין לבת שום דת ודין בעניין אמירת קדיש.

וכיום שהדבר לא מקובל פסק הבא"ח (תורה לשמה סי' כ"ז) שאפילו אם יש ציווי מפורש מהאבא אסור לבת לומר קדיש כי זה חוסר צניעות. וכן הלכה למעשה לא מצינו שבנות נהגו לומר קדיש. (אלא שאציין כאן את סבתי, ביתו של הרב פראנק, שנוהגת לומר מדי שנה בשנה קדיש לעילוי נשמת אביה זצ"ל. והגרי"י פישר זצ"ל, ראב"ד ירושלים, הסכים בזה הלכה למעשה).