הפוסקים דנו באשה שהסתפקה אם בירכה ברכת המזון או לא האם עליה לחזור ולברך (שו"ע סי' קפו). השער אפרים (סי' יא) הכריע שעליה לחזור ולברך, וכמותו פסקו הפמ"ג, החיי אדם ועוד.
אולם רעק"א והברכי יוסף פסקו שאין לאשה לחזור ולברך. ולכן לעניות דעתי הדבר המובחר ביותר הוא לנהוג כדברי הכה"ח (שם), ליטול שוב ידיים ולאכול 'כזית' פת, ולאחר מכן לברך ברכת המזון ולכוון לפטור גם את האכילה הקודמת. ואם אין אפשרות שכזו יש לאשה לשמוע ברכת המזון מאדם גדול אחר שיכוון להוציאה ידי חובה והיא תכוון לצאת ידי חובה בברכתו. ואם גם זה אינו אפשרי לא תחזור ותברך משום ספק הוצאת שם שמיים לבטלה.