א. ישראל מומר אסורה מלאכתו בשבת (פמ"ג סימן שכ"ה). ובימינו לדעת מרן החזו"א (יורה דעה סימן ב) דינם כתינוק שנשבה, אולם בשבת אסורה מלאכתם ורק בצאת שבת יש להקל מיד להתירה. אך יש מקום לראותו כשוגג בדבר, וחכמים לא קנסו במלאכה דרבנן בשוגג ויהא מותר מיד (חכמת אדם בנשמת אדם כלל ט, ועיין בהגר"א ריש סימן שיח. ודלא כהפמ"ג שם, והקל בדבר הביאור הלכה שם).
ב. הפעלת חשמל לדעת מרן החזו"א (או"ח נ) אסורה מהתורה, משום בונה. אך הבית יצחק והמנחת שלמה (א ט- יב) ועוד סברו שיש איסור מוליד (זרם) מדרבנן, וכן מעשה חול. ולדעת הראשל"צ הרב עוזיאל (ב, לו) יש בכך איסור מבעיר. רבים מן האחרונים חששו לסוברים שהוא איסור תורה (יבי"א חלק א סימן כ, מנח"י חלק ב סימן קיב). והאגרו"מ (חלק ג סימן מב) לא הכריע בדבר.
ומכל הנ"ל עולה כי באם האדם כבר נמצא ונוכח יכול להקל ולא לצאת מן הבית, אך יכוון שלא להנות אלא ממה שכבר קיים בעת כיבוי החשמל. אולם לחמם על הפלטה דבר לח שכבר אינו חם אין להתיר. אך אם הפלטה עדיין חמה והתבשיל חם ולא הוסר מהאש מותר להינות ממנו גם לאחר המעשה שבת.