אנו נחשיבו לגדול בשנת הבר-מצווה גם כן בל' בשבט בדיוק כמו בשנה שבה נולד, זו הוראתו של המהרי"ל דיסקין, וכן הכריע מרן הרב וואזנר (שבט הלוי ח"ו סי' ק"ה). אך הוסיף השבט הלוי שנכון שלא לצרף אותו לדברים שהם חובה מן התורה עד חודש לאחר מכן, מכיוון שלדעת ה'בני ציון' (סי' קנ"א) מבעל הערוך לנר הוא נעשה בר-מצווה רק בא' באדר ב', משום ששני ימי ראש חודש נחשבים כיום אחד, ולכן ניזהר בעניינים שכאלה.

רק יש להעיר שמדובר בנושא רחב מאוד ולכן אין להקיש את הדינים מדבר לדבר. משום שלדוגמא ביארצייט דעת מרן הרמ"א (סי' תקס"ח) היא שעבדינן באדר א', וטעמו משום שיארצייט הוא עניין אחר כיוון שצריך להיות "יום שמת בו אביו ואמו" (לשון מהר"י מינץ). לעומת זאת, בהלכות נדרים (יו"ד סי' ר"כ), שטרות (חו"מ סי' מ"ג) וגיטין (אהע"ז סי' קכ"ו) פוסקים שתמיד אדר שני הוא הקובע, משום שהולכים בהם אחר לשון בני אדם.

אך על כל פנים זו הכרעתנו בעניין הבר-מצוה: שנחשב כבר מל' בשבט, ובעניינים שיש בהם חובה דאורייתא נכון שלא להחשיבו כבר-מצוה עד חודש לאחר מכן.