רן השו"ע (או"ח קמו) אסר באופן נחרץ אפילו לדבר בדברי תורה. אבל הב"ח היקל על כל פנים בלימוד, אבל בשום אופן לא בשיחת חולין. כיון שמתירים לדבר בשיחת חולין זהו על פי הפר"ח, הפמ"ג והבה"ט שכיום שמאריכים ב"מי שבירך" יש מקום להקל, אבל זה מחויב להיות מאד בקצרה ורק בדברי הכרח (ערוה"ש). ואשרי מי ששותק ולא מדבר, כי הביה"ל אומר שמי שמדבר בדברי חולין "גדול עוונו מנשוא ותפלתו תועבה" ה' ירחם. ובזוהר (ויקהל) כתוב במפורש שמי ששותק בקריאת התורה יזכה לחדר חשוב בגן עדן, ושאסור לדבר גם בדברי תורה, כי צריך להרגיש כמו במתן תורה בהר סיני. והרי כשמתחילים לדבר בין העולים לבסוף ממשיכים גם תוך כדי קריאת התורה, שזה כבר עוון גדול. ועוד שלפעמים נכשלים גם בלשון הרע ורכילות. וזוכרני שדו"ז מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה עונה פסיקות הלכה תוך כדי ה"מי שבירך", אבל ברגע שהמברך התחיל לומר "ברכו" מיד פסק ביראה גדולה.