כדי להבין את חומרת דינה של מחבת הטפלון לאו דווקא לפסח אלא אפילו כל ימות השנה, נקדים להסביר את דין המחבת הפשוטה. בשו"ע (סי' תנא סי"א) כתב שדין המחבת בהגעלה, ושיש מחמירים להכשירה בליבון קל, וכן נוהגים הלכה למעשה. אך ביורה דעה (סי' קכא) הכריעו השו"ע, הש"ך, שו"ע הרב, המקו"ח והחת"ס שאם המחבת בלעה היתר, הוי אומר מחבת בשרית שרוצה להחזירה להיות מחבת פרווה או להיפך, או כשבלעה חמץ בערב פסח כשדינו היה היתר, די בהגעלתה בלבד. אמנם מחבת שבלעה איסור, הוי אומר מחבת חלבית בת יומא שבלעה בשר, מחויבת בליבון קל.

אך כתב המ"ב שכל זה דווקא במחבת ששמים בה שמן כה רב שהמאכל רוחש בתוכו. אולם בשימת מעט מרגרינה או שמן תהיה מחויבת המחבת בליבון קל, כדין צלי ולא כדין טיגון. ממילא מחבת הטפלון, שמטגנים בה ללא שמן כלל, מחויבת בליבון חמור. והרי אם ילבנה בליבון שכזה הרי היא תיהרס, וממילא אין לה שום הכשרה גם בבליעת היתר, וכן הדין לעניין כשבלעה חמץ בערב פסח. נוסיף עוד שמבירור עם מומחים עולה שגם כשטיגנו בה עם שמן רב היא בכל זאת בולעת מעט וממילא שוב אי אפשר להכשירה. משום שהיא לא תפלוט את כל הבלוע אלא בליבון חמור שלא ניתן לעשות במחבת שכזו.