לפי מה שמתברר מתוך עיון באופן עשיית המוצר עולה כי יש בתי-חרושת שמייצרים את הסכרין בחום גבוה בכלל בלי מים, וממילא חומר זה נחשב כצלוי, והרי ישנה דעה שבישול אחרי אפיה אסור אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו (45 מעלות), ודעה זו הובאה בדברי מרן השו"ע (או"ח שיח ה), ורק שיש מקילים. ודעת מרן הרמ"א שעכ"פ נוהגים לאיסור לכתחילה, מכיוון שהדבר נתרכך ע"י הצליה, אז הבישול יועיל לו מאוד.
נוסיף, שבכל דבר טחון דק אנו נותנים לו דין של 'קלי בישול' שמתבשל גם בכלי שני. הוה אומר, שגם אם נאמר שתבלין אינו נחשב לקלי בישול, אך כיוון שהוא דבר אפוי וטחון ודאי שדינו כקלי הבישול. מה עוד שדעת החיי אדם (הו"ד במ"ב סי' שיח ס"ק מח) היא שאם היד נכווית במים, אז גם כלי שני נחשב ככלי ראשון. ולדעת מרן החזו"א אם המים שבכלי השני ניתנו בו מכלי ראשון שע"ג האש, דינו ככלי ראשון, ורק בכלי שלישי צידד המשנה ברורה להקל על פי דעת הפרי מגדים. כשגם בזה מרן החזו"א אינו מחלק בין כלי שלישי לכלי שני.
לאחר הקדמה זו נסכם להלכה את דין הסוכרזית. סוכרזית באבקה – כמו סוכר, ראוי לאסור בשימוש בכלי שני, כי יש בכך בישול אחר אפיה. ונשתמש בה רק ע"י עירוי נוסף מכוס לכוס, כלי שלישי. בטבליות גם כן ראוי להחמיר כנ"ל. אולם בסוכרזית בנוזל שהסוכרזית מעורבת במים שאינם מבושלים יש מקום להחמיר מחשש איסור תורה בכלי שני. ולכן הירא והחרד לדבר ה' לא ישתמש בכלל בסוכרזית, אלא בכלי שלישי בלבד. הוה אומר, לערות מתוך הדוד לכוס, וממנה להעביר לכוס אחרת (ולמרן החזו"א שוב לעוד כוס), ורק אז לתת בפנים את הסוכרזית. וישתו ענווים וירוו.