אם בוודאות אותו אדם חשב לאכול רק מנה אחת ורק אח"כ נמלך עליו לברך על המנה הנוספת "בורא מיני מזונות", כי אין במנה אחת קביעות סעודה. אבל עליו לברך ברכת המזון כברכה אחרונה, על אף שהוא דין מיוחד שאחר שבירך "בורא מיני מזונות" בברכה ראשונה מברך ברכת המזון בברכה אחרונה אך זו ההלכה. אבל אם יש לפניו מגש והחליט לאכול עוד שתי מנות או מנה אחת ועוגות כאשר בסך הכל במה שעתיד לאכול יש 230 גרם – חייב בנטילת ידיים ובברכת "המוציא", וברכת המזון שיברך לבסוף תפטור גם את הפיצה הראשונה שאכל קודם נטילת הידיים (שו"ע הרב סי' קסח).

האגרות משה (או"ח ח"ב סי' נד) דן במצב הפוך שבו אדם נטל ידיו כי רצה לאכול שתי פיצות ובאמצע התחרט, ופוסק שאפשר להמשיך לאכול ולסמוך על ברכת "המוציא" שבירך בתחילה. אך בברכה אחרונה יברך "על המחיה", וזהו דין חריג נוסף שמברך בתחילה "המוציא" ולבסוף "על המחיה".