האגרו"מ (ח"ד סי' ע"ד) סובר שבבננה שנשארת גוש אחד משום הלחות העצמית שבה שאין איסור טוחן, כי כל טוחן הוא רק בדבר הדומה לקמח שנהיה בטחינתו כפירורים. אולם כיוון שמרן החזו"א חולק על דבריו אנו מקילים רק בשעת הצורך ובשינוי. וכותב הגרש"ז (שש"כ פ"ו) שבמעיכת בננה השינוי הוא לא במה שנמעך בעזרת ידית הכף או המזלג, משום שכך ממעכים תמיד, אלא בשינוי יצירתי יותר. ואני הקטן חושב שכשממעך לצורך אין צריך בכלל שינוי, שהרי האגרות משה מתיר לחלוטין, לכן במצב שכזה ניתן לטחון כרגיל או עכ"פ בידית הכף.