מותר לכתחילה אך רק לאשכנזים. והטעם לכך הוא משום שכל מה שחששו חכמים מחיתוי (שהוא הגברת האש בלשון חז"ל) הוא כאשר אין לאדם תזכורת שלא לעשות כן בשבת. ולכן ע"י מה שהיו גורפים את הגחלים או מפזרים עליהם עפר (קטימה) יש בזה תזכורת. וחכמינו הורו שאם אדם עושה היכר משמעותי שיזכיר לו לא לחתות בשבת- יהיה מותר להשהות על גבי האש.
ולכן בזמנם אם אדם היה מכסה את התנור בטיט היה בזה היכר ותזכורת גדולה עבורו, משום שכדי להגביר את האש יצטרך לשבור את הסתימה (שבת יח:). וכך פוסק מרן הרמ"א להלכה (רנד א). לכן כיום שהגדלת האש נעשית ע"י כפתור ויסות הגז, אם מוציאים את הכפתור אין זה נחשב כגרוף וקטום אלא כמו סתימה של התנור שמתירה את ההשהייה (סוף ס' ארחות שבת בשם הגר"ש וואזנר זצ"ל, אגרו"מ או"ח סי' צג), כי ההחזרה של הכפתורים או הסרת סרט הדבק שמכסה אותם יזכיר את האיסור.