חז"ל אומרים בשני מקומות (ברכות מג,: שבת קיג:) שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ובשעת הקידוש בליל שבת הראייה שנחסרה חוזרת. פירש רש"י שהכוונה היא שחוזרת הראייה בשתיית היין של הקידוש. והתוספות (פסחים קי . בשם ראבי"ה) ביארו שלא רק בקידוש שנעשה בבית הכנסת יש סגולה זו, אלא גם בקידוש שכל אחד עושה בביתו. בעל הטור {סי' רסט) הביא בשם רבי נטרונאי גאון שכוונת הדברים היא שיש לשים מעט משיירי הכוס על גבי העיניים, כפי מה שאנו נוהגים לאחר ההבדלה. אולם בעל הכה"ח (סי' רסט) כותב שלא שמענו מעולם מי ששם משיירי היין של הקידוש על גבי העיניים. מעבר לזה מצאתי באגודה (ברכות סי' קס) שהדבר אסור מחשש שיבואו לעשות ענייני רפואה בשבת. לכן כתבו הפוסקים שדי בלהביט על הנרות והיין בשעת הקידוש כדי לזכות בסגולה האמורה. מופיע שהמהרח"ו התבונן בהאר"י הקדוש בשעה שאמר "קדוש קדוש קדוש" וקיבל כאב עיניים גדול, וציווה האר"י שיכוון ביין ובנרות של הקידוש וההבדלה וייטב לו. וכפי שמופיע עניין זה בדברי מרן הרמ"א. וסימנך "לעיני כל ישראל"- שכאשר העיניים של ישראל
כואבות, מיד- "בראשית"- ירא שבת.
על כל פנים בשלחן ערוך נאמר להביט ביין הקידוש, אולם בדרכי משה מהרמ"א מופיע שיש להסתכל בזמן "ויכלו" בנרות ובמשך הקידוש להביט ביין, והביאו האליה רבה. אך המגן אברהם כתב שיש להביט בשניהם במשך כל זמן אמירת "ויכלו" והקידוש. לכן יש לעשות את הקידוש במקום הקרוב למקום הדלקת הנרות כך שיוכל להתבונן בשניהם גם יחד. אמנם הלבוש כתב שדי , שהם להתבונן בנרות בשעת אמירת "יום השישי ויכלו השמיים"
ראשי תבות של שם הוי"ה. בעל הט"ז היה אומר קידוש רק מתוך הסידור ולא היה מתבונן כלל מחוצה לו (צוואת סמיכת חכמים בשמו.)
נוסיף את דברי הבן איש חי (פ' בראשית) שיש להסתכל ולראות את מצחו ביין, שמספר המילה מצח הוא כמספר הצלחה. ואתינן לדינא שמנהג ההתבוננות בנר וביין הוא פשוט וברור, אולם כפי שהרחבנו כל אחד יעשה כמנהגו באופן ובזמן ההסתכלות בנר וביין.