מותר לכתחילה להוסיף את המלח בין לאשכנזים ובין לספרדים. הגמרא (שבת מב:) הביאה שני לשונות סותרות (אביי בשם רבי חייא), לפי הלשון הראשון מלח אינו מתבשל אפילו בכלי ראשון רותח כשאינו עומד על גבי האש, ולפי הלשון השני מלח נחשב מקלי בישול שאנו חוששים שמא מתבשלים אפילו בלי שני. דעת מרן השו"ע (יח ט) כדעת רוב הפוסקים היא שמלח לא מתבשל כלל, משום שלצורך בישולו הוא זקוק לבישול ארוך כמו בישול של בשר בהמה, ולכן רק לכלי ראשון שעומד על גבי האש אסור להכניס מלח. לעומת זאת, לדעת מרן הרמ"א (שם) יש לחשוש לדעת התוספות והמרדכי שסברו שמלח מתבשל אף בכלי שני, וכתב בדבריו שהמחמיר תבוא עליו ברכה, כלומר שאין זה מעיקר הדין.

אמנם כל האמור הוא דווקא במלח שאינו מבושל, אולם לגבי מלח מבושל כתב המג"א שגם למרן הרמ"א אין מקום להחמיר כי אין בישול אחר בישול בדבר יבש (בשונה מסוכר שנעשה מיד ללח). ולכן כיום שהמלח מבושל, וגם המלח שאינו מבושל עובר תהליך ייבוש בחום גדול בתנור- אין מקום בכלל לחשוש ומותר לכתחילה לתת מלח בסיר שהורדנו מהאש, וכל שכן בקערת המרק שהיא כלי שני ולעתים אף שלישי. ואציין לדעת מרן המ"ב שחלק על המג"א וכתב שגם מלח מבושל יש להיזהר מלתת בכלי ראשון.

לסיכום, למרן השו"ע ובני ספרד אין מקום לחומרא זאת, ולדעת מרן הרמ"א ובני אשכנז במלח מבושל כשלנו מותר לשים בתוך כלי ראשון שאינו על גבי האש. לו יצויר שאדם רוצה להחמיר בזה עליו לדעת שזו חומרא גרידא ותבוא עליו ברכה.