להלכה נקטו הראשונים (תוס', הרא"ש ועוד) שיש מצווה מן התורה להוסיף מחול על הקודש בשבתות וימים טובים. אמנם הרמב"ם והגאון (ביאור הגר"א) כתבו שהיא מצווה מדרבנן.

לגבי שיעור הזמן לתוספת השבת ישנה מחלוקת עצומה. בראשונים כבר מצינו שאין צריך לקבל זמן תוספת שבת אלא שהיא נעשית מאליה, וכן פסק בשו"ע הרב. אולם רבים חלקו על כך וסברו שחובה לקבל תוספת שבת בפה, ואם הוא לא קיבל תוספת שבת הוא עובר בעשה מן התורה. ולהלכה העיקר כדעה הראשונה- שהתוספת חלה מאליה. אולם יכול האדם לקבל עוד תוספת שבת גם לפני הזמן המועט שחלה התוספת מאליה. ואלו שמתפללים תפילת ערבית של ערב שבת מפלג המנחה מקבלים על עצמם את תוספת השבת מרגע אמירת "ברכו" של ערבית. ויש אומרים שכבר ב"לכה דודי" קיבלו תוספת זו. והנשים מקבלות על עצמן שבת משעת הדלקת נרות, אלא אם כן התנו שאין מקבלות על עצמן.