הם מחוייבים טבילה בלא ברכה, כפי שהכריע מרן השבט הלוי (יו"ד סי' מג). טעם הדבר הוא משום שרבים סברו שדין חרס מצופה זכוכית כדין חרס מצופה ברזל (עי' או"ה כלל נח, ש"ך סי' קכ סק"ב, דרכ"ת (שם), ערוה"ש (שם) בשם הפר"ח, זבחי צדק). לעומת זאת, רבים סברו שאין צריך לטבול כלל (עי' פרי תואר). לכן הכריעו מרנו הבן איש חי (פ' מטות) והשבט הלוי (שם), לטבלם בלא ברכה. נדגיש שכמובן אם יהודי עשה את הציפוי אין צריך לטבול את הכלים לכל הדעות (ויש מדריכי כשרות שטעו בדבר).