לימדונו חז"ל (ברכות ל.) שיש להתפלל כלפי ארץ ישראל- ירושלים- בית המקדש, "כמגדל דוד וכו' לתלפיות"- תל שכל פיות פונים אליו. ויעוין בבא בתרא (כב.) לדעת ר"ש ור"י מותר לכוון לכל מקום, לדעת ר"ע וריב"ל למערב, לדעת ר"י לצפון או לדרום. וכתב המהר"י אבוהב (הובאו דבריו בבית יוסף סימן צב) שעיקר גופו נוטה לשם, ורק פניו לצפון, דרום או מערב. ואם כן חולקות סוגיות וזו דעת הרבה ראשונים, כשלהלכה פסקינן כגמרא בברכות.

ומשמע שמותר שכל אחד יכוון פניו לכיוון אחר, ואין בזה משום 'לא תתגודדו'. וכך הכריע מרן השו"ע והרמ"א. אולם מרן המ"ב הכריע שכל הגוף מופנה כלפי ארץ ישראל, ורק נטיית ראשו לצפון או דרום.

כותב הערוך השלחן שרק הלב צריך לכוון בדיוק כלפי ירושלים, ואין צריך לדייק את גופו ממש. ודייק המעדני יו"ט שהבבלים מתפללים דרומה, ואין זה דיוק ממש, מכאן משמע שאין צריך ממש לדייק. והנה הרא"ש כתב לכוון למזרח בשעה שלכאורה היה צריך לכוון מעט גם לדרום, כך שגם מדבריו משמע שאין צריך לדייק.

אולם החת"ם סופר (תשובה יט) והיד אליהו (א) דייקו צריך ממש לכוון נגד מקום המקדש. וכמו שכתב הלבוש (סי' צד) שצריך לכוון מלובלין לצד דקום מזרח. וכך הכריע המ"ב לכתחילה. אך העיד הגרש"ז (הלי"ש פי"ט) שאפילו בירושלים עצמה לא כיוונו בדיוק כנגד מקום המקדש. ואפילו בכותל עצמו מתפללים ישר, על אף שמקום קודש הקודשים הוא כיפת הסלע (רדב"ז א תרצא), ואזי לכאורה צריך לנטות לצפון (ס' עמק מלך בהקדמה- שאין כלל בנין).

וכשיש בעיה תכנונית פוסק המהר"ם שיק (או"ח מז) שאפשר מעט לנטות אם בית הכנסת נוטה לכיוון צפון או דרום, רק שלא ייראה שינוי ניכר מאד.

לכן למסקנה יכול אדם להטות עצמו מעט משאר המתפללים כלפי מקום המקדש. ואין צורך לדקדק ממש להיות מדויק מול קודש הקדשים, אלא העיקר שיכוון ליבו כנגד קודש הקדשים.