ראשית, יש הבדל בין כתב שוקע לבולט. כי המקור לדבר זה הוא מהגמרא בסוף הוריות (יג:) שהקורא כתב שע"ג הקבר קשה לשכחה לפי מאן דאמר אחד, וכך נפסק להלכה בפשיטות (ליקוטי פר"ח סי' ב, פמ"ג או"ח סי' ב, מ"ב שם, רעק"א יו"ד סי' שעו). בספר נגיד ומצוה מביא בשם קה"ק מרן האר"י ז"ל שעיקר ענין השכחה הוא בכתב בולט ולא בשוקע (וכן הוא בשער המצוות פ' ואתחנן, ובמשנת חסידים יום ג, בקיצשו"ע סי' קכח ובכף החיים שם). כיום על רוב המצבות עושים כתב שאינו בולט ולא שוקע, ולכאורה אין בזה שום חשש, שהאר"י הקדוש דיבר רק בכתב בולט.

ולגבי תיקון של אדם שקרא כתב בולט, בספר יוסף אומר מהרב יוזפא (דף רעג) כתב שאם יש אבן על המצבה אין בזה חשש שכחה. אולם בא"ר (סי' רכד) כותב לכוון בברכת "אהבה רבה" עד סופה, שברכה זו מסוגלת לזכרון. ומשמע מהרבה אחרונים (רעק"א שם, קצשו"ע שם) שזו סגולה לזכרון דווקא למי שקרא כתב שעל גבי המצבה, בדומה למה ששמן זית מחזיר את השכחה של אכילת הזית. לכן באם קראת כתב בולט ולא הייתה אבן על גבי המצבה בזמן שקראת את הכתב- תכוון בברכת "אהבה רבה" ובזה תתוקן השכחה.