הירושלמי (פסחים פ"י ה"א) אומר כי האוכל מצה בערב פסח דומה כמי שנושא ארוסתו בבית חמיו ולוקה. וכך פסק הרמב"ם (חו"מ פ"ד הי"ב) שמכים אותו מכות מרדות, ולפי גירסה אחרת בדברי הרמב"ם "עד שתצא נפשו". ישנם מספר טעמים מדוע הדבר כה חמור. הרמב"ם מבאר, שאם נאכל מצות גם בערב פסח לא יהא היכר בליל פסח שהמצה שאנו אוכלים היא מצת מצווה. הרוקח מבאר, שמצה הוקשה לקרבן פסח, וכשם שקרבן פסח אסור באכילה עד הלילה כך המצה אסורה עד הלילה. המאירי מבאר שהסיבה היא כדי שהמצה תיאכל בלילה לתיאבון. וכך משמע שסובר מרן הרמ"א (סי' תעא). הבה"ג (פסח סי' רפב) מבאר שעניין זה נרמז כבר בפסוק "בערב תאכלו מצות", דווקא בערב ולא ביום, ומכאן סבר מרן החת"ס (דרשות בא) שאיסור זה מן התורה לדעת בה"ג.

נמצינו למדים שאסור לאכול מצות בערב פסח. זמן האיסור נתון למחלוקת ראשונים ואחרונים גדולה. להלכה אנו פוסקים שהאיסור מתחיל מעלות השחר של יום י"ד ולא מליל י"ד, כפי שפסקו מרן הרמ"א (שם) ובעל שו"ע הרב (שם) כדעת הרשב"ץ (ח"ג סי' רס), וכן הכרעת האגרות משה (או"ח סי' קנה) עפ"י משמעות הירושלמי. אולם החיי אדם (שם) כתב שהמנהג לא לאכול מצה כבר מראש חודש ניסן, ויש הנוהגים שלא לאכול מצה כבר מפורים, שהוא שלושים יום קודם הפסח. כל דין זה אמור דווקא במצה שיוצאים בה ידי חובה של כזית ראשון של מצה בליל הסדר, אבל מצת חמץ מותרת באכילה עד שעה חמישית של יום י"ד. אבל מצה שלא אפו אותה לשמה, או מצה לא שמורה שלא יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר לכזית ראשון של מצוה, עם כל זה אסור לאכול אותה בגלל שיש לה "טעם מצה" (מנחת יצחק).

לכן ישנן כמה אפשרויות: א. מצה מטוגנת (חיי אדם קכט, שו"ע הרב שם). ב. מצה מבושלת, לדוגמא: קניידלאך, או שאר מאכלים המכילים קמח מצה, לאוכלים שרויה בלבד. ויש להקפיד שתהיה מפוררת כראוי. ג. לדעת בעל הפרי מגדים [סי' תמד א"א סק"ב] מותר לאשכנזים לאכול קטניות לאחר שנבררו היטב ובזהירות רבה שלא יתפוררו בכלי הפסח. אך הגרי"ח זוננפלד ומרן השבט הלוי (ג לא) הכריעו שיש לאסור אכילת קטניות מהשעה שאסור לאכול חמץ, כדעת הדעת תורה והחיי אדם (סימן תעא). ודווקא הגר"ש זצ"ל הכריע שבשעת הצורך אפשר להקל. ד. אפשר לאכול עוגה שיש בה קמח מצה, כי המצה איבדה את תואר הלחם שבה (שער הציון שם).

נסיים ונאמר, שאחרי שעה עשירית אסור לאכול פת (פסחים צט. שו"ע סי' תעא), אבל דגים פירות וירקות ובשר מותר ללא הגבלה, כי זה לא יגרום לו לבוא לליל הסדר שבע, שאין הפירות משביעים ועד שהוא יגיע לשולחן עורך הוא שוב יהיה רעב.