הגאון הגדול הגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשוה"נ ח"ב סי' קפט. ועי' בצל החכמה ח"ו סי' סה) שמותר לעמוד מול מצלמה שמותקנת בתחתית בנין, על אף שאתה יודע שאתה נראה בבירור, וכך יודעים שאתה ממתין בכניסה. טעמו הוא שזה כמו לעבור מול מראה, שגם בה לפני כן ראו דבר מה וכעת רואים אותך, והאם במראה יבוא מאן דהו ויאסור לעמוד עם ספר מול מראה בטענה שנחשב הדבר לרישום אותיות?!
אך השאלה עוסקת בעניין שונה. שכן ישנן מצלמות שמקליטות וכשהן מזהות תנועה הן מסריטות, כך שבעצם פעולת העמידה שלי למול המצלמה יוצרת פעולה חשמלית של התחלת ההקלטה. במצלמה שמצלמת כל הזמן אין הבדל בין אם היא מצלמת אותי לאם מצלמת עצים ואבנים, אך כאן אני הוא שגורם להפעלת המצלמה.
שאלה זו נוגעת לפרטים רבים, לדוגמא למעבר ליד נורה שנדלקת באמצעות עין אלקטרונית שמזהה כשעוברים לידה. צריך לחלק בין איסור תורה שנגרם על ידי הפעולה שלי לאיסור דרבנן. איסור תורה הוא כאשר נדלקת נורת להט שיכולה לשרוף כשהיא חמה, שבה יש איסור מבעיר או כשנצרבת תמונת מהמצלמה לתוך דיסק שיש בזה רישום-כתיבה. אמנם במנורת לד וכדומה שאין בה הבערה, ושאין בה רישום לתוך דיסק – יש בזה איסור דרבנן.
לכאורה היה מקום לאסור לחלוטין במקום שיש איסור תורה. מדוע? כי זהו פסיק רישא, וכמו שפוסק מרן (או"ח רעז א) שאסור לפתוח דלת כשיש רוח בחוץ אם הלהבה של המדורה תגדל, שאין זה גרמא אלא כעושה בידיו, משום שהפעולה מתייחסת ישר אל האדם שהוא הפועל והיוצר אותה. לכן פסק מרן הגרש"ז (מאוה"ש ח"ד סי' יד הערה צט) שלעמוד או לעבור מול מנורת להט שנדלקת או מצלמה שרושמת זהו איסור תורה באופן ישיר כפסיק רישא והדבר אסור, ואם אדם עבר שם – אסור לו לצאת משם עד צאת השבת. אמנם היו שחלקו עליו, כדו"ז מרן הגרי"ש (שם במאוה"ש) ומרן הרב וואזנר (שבה"ל ח"ט סי' סט), וטענו שבזה אין איסור תורה אלא מדרבנן, משום שהעובר שם הולך לתומו ואינו מתכוון ולא ניחא ליה, ולכן במקום מצוה או חולי או כבוד הבריות מותר להדיא להיכנס ללא חשש. לדוגמא חדר שירותים שנדלקת בו נורה עם הכניסה – יהיה מותר להיכנס לתוכם משום כבוד הבריות, ודבר זה מצוי במלונות רבים.

יש לדעת שלדעת מרן החת"ס (סוס"י רנב) ע"פ הקרבן נתנאל אפילו פעולה ישירה שעושה האדם אם אין לו כוונה ורצון בה הוא איסור דרבנן. נוסף לכך שאין זו דרך מלאכה. ויש עוד הרבה צירופי הקלה. לאור כל האמור הכריע מרן הרב וואזנר זצ"ל (שם) ועוד מן האחרונים שכל פעולה שלא ניחא לי בפעולה והיא נעשית כלאחר יד, ולפי תומי הדבר מותר לכתחילה, כי כאמור זהו איסור דרבנן שלא מתייחס אליי. אך כן נפסוק לאסור כשאני רוצה את הדבר ויש לי בו עניין, אך גם אז נקל לצורך חולה וכדומה.
לסיכום – מצלמה שכל הזמן מצלמת וכל מכשיר חשמלי שעובד כל הזמן, ואין שום שינוי חשמלי של להט – מותר לכתחילה לעמוד לידו גם אם אני נהנה ורוצה בדבר. לחילופין, מכשיר שנוצר בו שינוי של להט או רישום – מלאכות דאורייתא, אז הדבר תלוי האם אתה רוצה בדבר או שהדבר נעשה ממילא, שאם הדבר נעשה ממילא בלי שום רצון וכוונה – יש שהתירו במקום צורך כמו ביקור חולה, כניסה לשירותים או יציאה לצורך סעודת שבת וכדומה. ויש שהחמירו מאד ואסרו את הדבר כאיסור תורה ממש שמשוייך אליך. אבל לכל הדעות אם אתה רוצה בדבר, לדוגמא אם אתה נהנה מזה שהמכשיר כעת מסריט או המזגן נדלק מיד במלון כשאתה נכנס אי אפשר להקל בדבר כי אם ע"י גוי.