זו מחלוקת גדולה מאוד בין הפוסקים. נוסיף שהמחלוקת היא בין לגבי זמן נתינת המתנות ובין לגבי זמן הגעת המתנות לעניים. להלכה אנו מכריעים שאם השימוש במתנה ייעשה ביום פורים עצמו, אז אפילו אם המתנה הגיע לידיו קודם הפורים, יוצאים בה ידי חובה. כלומר שלא רק שהמתנה נשלחה קודם פורים אלא אפילו הגיעה בפועל לידי העני קודם פורים, משום שעיקר העניין הוא מתי ייעשה השימוש במתנה, וכיוון שהוא נעשה בפורים עצמו נחשבת הנתינה ל'בו ביום'. כך גם באמת משמעות דברי בעל המאור (ריש מס' מגילה), שהביאו מרן המג"א (סי' תרצד סק"א) והביה"ל (שם ד"ה "לשני"), שכתב שכל החשש לתת מתנות לאביונים קודם הפורים הוא שמא הם יאכלו את המתנה לפני יום הפורים. אבל אם הוא מָתְנֵה במפורש עם העני שלא יעשה זאת או שבפועל העני יהנה מהמתנה רק בפורים הוא יוצא במתנה זו ידי חובתו. וזוהי פסיקת רוב הפוסקים (הא"א (שם), מהר"י אסאד (סי' רז), דע"ת, בית שערים (סי' שפא), חלקת יעקב (ח"א סי' קב)).

נציין שלדברי החלק"י עפ"י דברי הרמב"ם (פיהמ"ש ריש מגילה) והתוי"ט (שם), שצוטטו ע"י אחרונים רבים, אפשר לשלוח מנות כבר מי"א אדר. והוסיף שלדעתו אפשר לשלוח כבר מראש חודש אדר, שכן כתוב במגילה (ט', כ"ב) "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". לכן העיקר כאמור שההנאה מהמתנה תהיה ביום הפורים עצמו.

עוד נוסיף שאם נתנו את הכסף לגבאי צדקה וכדומה שאומר שיתן את המתנות לאביונים 'בו ביום', נחשב הדבר כאילו שהעני כבר קיבל את הכסף (יהודה יעלה ח"א או"ח סי' רז) ואפילו אם הכסף יעבור בפועל לידי העני רק לאחר פורים. לפי זה אין צריך הגבאי צדקה לתת את הכסף ממש בו ביום. רק שאם העני לא יודע בכלל שמתרימים עבורו לצדקה אז אין לו שמחה מהנתינה, ובוודאי שלא במקרה שכזה דיבר המהר"י אסאד, כמו שהאריך הרב מדבראצין זצ"ל (שו"ת שרגא המאיר ח"ג סי' קיב). לכן ראוי שהגבאים יֵיָדעו את העניים שהולכים לאסוף כספים עבורם.

נדגיש שכאמור יש חולקים על כל העניין וסוברים שהנתינה והקבלה צריכות להיות ביום פורים עצמו (ברכ"י (שם) שמדייק זאת מדברי מרן, וכן כתב הערוה"ש (סי' תרצד ס"ב)). עוד נעיר שעל פי הסוד יש לתת מתנות לאביונים מיד אחרי תפילת שחרית וקריאת המגילה (כה"ח סי' תרצב בשם האריז"ל) או קודם התפילה, כדעת היעב"ץ (סידור, דיני פורים סי' ז' [סדר היום] ס"כ) והיסוד ושורש העבודה (שער י"ב ריש פ"ו).