יש דעה (דעת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצא) ושערי צדק (משפטי ארץ פי"א ס"ח)) שאומרת שהכותל המערבי הוא לא מכותלי הר-הבית אלא 'כותל העזרה' או 'כותל החיל' וממילא צריך להתרחק שמונים אמה מהכותל (שהוא כ-40 מטר, כדעת המהרי"ט שהובאה בדרך הקודש י' ע"א) או קל"ה אמה (67 מטר, לדעת התוי"ט מדות ריש פ"ב) משום שמי שנכנס חייב כרת מספק.

אולם דעה זו היא דעה יחידית, משום שרוב הפוסקים הסכימו שהכותל המערבי הוא הקיר של הר-הבית. אם כן השאלה היא האם הכותל התקדש בקדושת הר-הבית ונחשב כבתוך שטח הר-הבית. שאם נאמר שהכותל נחשב כבתוך ההר הרי שאסור לגעת בכותל כלל, משום שיש כלל שביאה במקצת נחשבת ביאה. וכתב על זה האדר"ת (משכנות לאביר יעקב) שהירא והחרד לדבר ה' יחוש לנפשו ולא ייגע בשום אופן בכותל, מחשש לאיסור תורה. ואף החמיר בעצמו להרחיק שתי אמות (כמטר) מהחומה, מחשש שעם השנים אבני הכותל נשחקו ונעתקו ממקומן. וכן החמיר מרן החזו"א.

מרן היבי"א (יו"ד ח"ה סי' כז) דן לגבי מה שידוע שהכותל בנוי בשיפוע ויש תחת רצפת רחבת הכותל עוד כשמונה שורות אבנים, וממילא גם אם לא ניגע בכותל הרי תחתינו נמצא הכותל ואנו נמצאים בתוך שטחו. והתיר זאת מרן עפ"י מה שאמרו חז"ל שגגין ועליות לא נתקדשו (פסחים פה:). על כל פנים למעשה הציבור מיקל וסובר שהכותל הוא קיר של הר-הבית ולא קיר העזרה ושהכותל עצמו לא נתקדש, ולכן מותר אפילו להכניס אצבעות בין האבנים. וכפי שהכריעו בעל האבנ"ז (יו"ד סי' תנ- תנג), המהרי"ל דיסקין, התורת חסד מלובלין, הצי"א (ח"י סי' א) והיבי"א (שם סי' כו–כז), וכפי שאמר מרן הסטייפלר שכיום הוכח שהכותל הוא בוודאות חלק מהר הבית. ומי שמחמיר יחמיר שלא להכניס את האצבעות בין האבנים, אבל לנשקן מותר- "כי רצו עבדיך את אבניה".