מרן הרמ"א (צח א) כתב שאסר לנשק בבית הכנסת את ילדיו הקטנים כדי לקבוע אהבת ה' בליבו ושאין אהבה כאהבת ה' יתברך. כתב תלמיד המהרש"ל, בעל שו"ת 'בנימין זאב' (סי' קסג) שגם את בניו הגדולים אסור לנשק ולא דווקא את בניו הקטנים. גם בעזרת הנשים הדבר אסור, משום שגם שם חלה קדושת בית הכנסת (כמבואר באו"ח סי' קנא). לכן אסר מרן היחוה דעת (ח"ד סי' יב) לנשק את ידי העולים לתורה, וכן אב לבנו בר המצוה.

אולם אם הנשיקה באה לכבוד והערצה או משום דרך ארץ הדבר מותר כפי שנהגו התנאים (אבות דר"נ פ"ו, מס' כלה א כא, מדרש קהלת פ"ה), וכפי שמאריך מרן הבן איש חי (פ' ויקרא) שהמנהג לנשק את ידי הרב. וכן מצינו אצל משה רבנו שנישק את אהרן בהר האלקים, והדבר היה מותר משום כבוד ודרך ארץ לאחיו הגדול.

נסייג, שמקובל לומר בשם שר התורה הגר"מ פיינשטיין האיסור הוא בשעת התפילה בלבד.