עצם העטיפה בטלית חובה היא, וכתב התורה לשמה (סי' קכד) שהטלית תישאר עד אחרי 'עלינו לשבח', כי על ידי כך זוכרים לאור המקיף שמשתלשל מכל העולמות עד עולם העשיה על ידי הטלית שיהא אור מקיף. הב"ח (סי' ח) כתב שהטלית צריכה להיות על הראש מתחילת התפילה ועד סופה, שדבר זה מכניע לב האדם ומביא ליראת שמים. צדיקים הקפידו שאפילו את ברכות השחר יאמר האדם בטלית ותפילין (מנורת הזהב מהרבי ר' זושא). והרדב"ז (ח"ב סי' שמב) הגדיר זאת כ'מנהג אבותינו'. והמגן גיבורים (סי' צא) כתב שגם כשחם אין להוריד את הטלית מהראש. והאליה רבה כתב שמי שמוריד את הטלית מהראש זה נחשב ל'אותי השלכת אחרי גוך'.