יש לעמוד בסמוך מקדש כפסק מרן המ"ב (סי' רעא ס"ק מו), כי אחרת זה לא נחשב לקיבוץ ולקביעות.

לגבי אופן אמירת הקידוש, בספר הנפלא "נתיבי המנהגים", מידידי הגאון הגדול הרב אליקים דבורקס שליט"א, אשר עוסק בכל המנהגים על מקורותיהם הרבים עד לפסיקת ההלכה, הקדיש לנושא זה פרק שלם. עכ"פ בכל-בו (סי' מא) מבואר שבאמת היינו צריכים לומר את כל הקידוש בעמידה כמו שיוצאים לקראת מלך, אולם בגלל שצריך לעשות קידוש במקום סעודה אנחנו יושבים. ומלשון הרמ"א (רעא י) משמע שצריך לעמוד בשעת אמירת "וַיְכֻלּוּ", ובברכת "בורא פרי הגפן" ובכל קידוש היום אפשר לשבת. וכמו שכותב ספר המנהיג (הל' שבת) בשם הרמב"ם שהטעם הוא משום ש"וַיְכֻלּוּ" הוא כעדות ויש להעיד מעומד. ובאמת המהר"ם שי"ק (על תרי"ג מצוות) מעיד שכך נהג החת"ס, וכן נהג גם הכת"ס (התעוררות תשובה סי' קל). אבל עפ"י האר"י עומדים בכל הקידוש וטועמים מהכוס בישיבה.