א. חדר בעל ד אמות על ד אמות חייב במזוזה (יו"ד סי' רפו). ואם לא הוי כמו חור ולא כחדר (דעת קדושים). ופסקינן כגר"ח נאה שהשיעור:  3.85 בסך הכל (מידות שוחקות), וגם בלרבע את השטח, כלומר גם אם אין ד' רוחב וד' אורך אל בסך גודל השטח. אולם כך הקביעה תהיה בלי ברכה (ש"ך וחיי אדם כלל טו).

נכון שיש בחדר מיטה, וא"כ ראוי לתשמישו ולפי החמודי דניאל אין צריך שיעור חדר, אך מספק פסקינן שיקבע בלי ברכה.

ועיין מהרש"ם (ג רסג) שמה שנצרך לשימוש החדר לא ממעטו משיעורו, ולכן מיטה לא ממעטת את שיעור החדר. ויש לדון לגבי מטבח, ארונות תנור ושיש וכו' (עיין שבט הלוי ב, קנו, בהערות על מזוזה).

ב. חדר כביסה, הב"ח  פטר, בגלל זוהמת הקטנים. ובשו"ת אז נדברו (חלק י) סובר שזה לא חדר של כבוד מצד עצם השימוש ולא דווקא מצד הקטנים. וגם בתשובות והנהגות  (ב תקמה) פטר כי הוא גנאי, וזה רק אם משמש אך ורק לכביסה.

ולמסקנה אם יש בו ד' על ד' קובעים בו בלי ברכה. ואין צורך לכסות את המזוזה כי כיום כמעט לא נמצא בגדים עם צואה, כי הקטנים משתמשים בטיטולים.  אם כי הביאו בשם שר התורה הגר"מ פיינשטיין לחייב כיום עם ברכה מהאי טעמא (אהלי ישורון פ"ב).