מרן המ"ב הביא בשם המג"א שפסק כדעת המט"מ, לקרוא מילה במילה עם הבעל קורא כדי לכוון לכל מילה. אבל עפ"י הסוד יש לשתוק, כמו שכתוב בהר (פ' ויקהל) שבזמן הקריאה אנו נחשבים כאילמים כבשעת מתן- תורה. שש"א (סי' שד) ובקיצוש"ע (סי' כד) סתמו להלכה שיש לשתוק ולכוון לקריאת הבעל קורא, וכך נהגו גדולי עולם כגר"א (מעשה רב), המגיד מקוז'ניץ ומרן החזו"א.