הרי כבר בגמ' (מגילה ה:) דנו האם הים נחשב לחומת העיר טבריה, כמו שכתוב בשירת הים "והמים להם חומה", או שנחשבת בלי חומה מאחד מצדיה. לכן מספק קוראים בטבריה בי"ד עם ברכה ובט"ו בלי ברכה. כאשר המקום היחיד בעולם שקרואים בו בט"ו בלבד עם ברכה זו ירושלים.

עכ"פ הדיון האם המקומות הסמוכים לטבריה תחתית, כמו למשל טבריה עילית, נחשבים כטבריה עצמה וגם הם יקראו בי"ד ובט"ו. מרן הביה"ל (סי' תרפ"ח ד"ה "או שסומכים") מכריע שעיר שבעצמה מסופקת לא גוררת אחריה את הערים הסמוכות ונראות לקרוא בט"ו, אלא קוראות כדרכן רק בי"ד. אלא שהחזו"א ובעל פאת השולחן חולקים וסוברים שגם בזה יש דין 'סמוך ונראה'. לכן לדעתם, אם טבריה תחתית סמוכה או נראית לטבריה עילית אז גם שם יקראו גם בט"ו בלי ברכה. כאשר לפי מרן החזו"א צריך לקרוא בבני-ברק בט"ו, וכן בכל חיפה, משום שלדעתו חיפה סמוכה לחיפה העתיקה ובני-ברק סמוכה ליפו, שכן כיום בני-ברק מחוברת עם בתים עד יפו. וכך היה נוהג מרן החזו"א למעשה. דין זה אמור גם לגבי משלוח מנות (בו יש מחלוקת), מתנות לאביונים וסעודת פורים משום מספק.

יש לבאר מה גדר 'סמוך' ומהו גדר 'נראה'; לדעת הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל (עיר הקודש ח"ג פכ"ז) 'סמוך' הוא רק עד מרחק של מיל, אבל כל מה שמעבר למרחק מיל לא נחשב ל'סמוך' ואפילו שיש רצף אחד. אמנם לדעת דעת התורת חסד מלובלין, שגר בירושלים בסוף ימיו והיה גדול הדור, כל עוד יש רצף של בתים הכל נחשב כמקום אחד, אבל כשאין רצף של מיל (960 מ' להגר"ח נאה) אין זה נחשב כ'סמוך'. והכרעת הרבה פוסקים (החזו"א סי' קנ"א, הרב פראנק (מקראי קודש סי' כ"ג), המנח"י ( ח"ח סי' ס"ב), מרן הרב וואזנר זצ"ל (ח"ו סי' צ"ג), מרן היבי"א (ח"ז סי' נ"ח) והאור לציון (ח"א סי' מ"ה)) שהפסק של מאה ארבעים ואחת אמה ושליש (67.8 מ'. מיל בקרקע ולא אווירי- עיר הקודש) זה כבר הפסק. וכך אנו מכריעים למעשה. ומכאן השאלה לגבי שכונת רמות בירושלים.

לגבי גדר 'נראה', דעת המג"א (סי' תרפ"ח סק"ג) והמ"ב (שם סק"ו) שאפילו יותר ממיל נחשב כ'נראה'. אבל יש שחלקו על דעתם (הא"ר שם סק"ד) וסברו שרק עד מיל נחשב כ'נראה' ולא יותר מכך.