מסקנת מרן השו"ע עפ"י הביה"ל ועוד פוסקים, שאם יש שהות בהפסקה כדי לגמור את כל הקריאה, ההלל או הברכה – צריך לחזור לתחילתה. רק שאם ההפסקה לא הייתה מחמת אונס חוזרים לאותו מקום שהפסקת, אבל אם זו הפסקה מחמת אונס, לדוגמא אדם שנצטרך להתפנות באמצע קריאת שמע ושהה שם פרק זמן כדי לגמור את כולה, לדעת מרן הרמ"א הוא צריך לחזור מההתחלה, ולדעת מרן השו"ע רק למקום שפסק. למעשה גם בני אשכנז חוזרים להתחלה רק בדברים דאורייתא, כקריאת שמע וברכת המזון, וכן מחמירים בברכות קריאת שמע שנגררים אחר קריאת שמע שמן התורה (ביה"ל).

לכן, אם מנגנים ניגונים צריך להמשיך הלאה עד סוף הברכה, אלא אם הניגון תוך כדי אמירת המילים שאין זה נחשב להפסק כלל. וכן אדם שממתין לש"ץ לאמירת 'אמן' אחר ברכתו אין נחשב להפסק.