איסור טוחן הוא אחד מאבות מלאכות האסורות שבת, ועיקר הדגש באיסור זה הוא שלא לעשות פעולת טחינה בשבת כדרך שעושים בחול. מרן המשנה ברורה מביא בביאור הלכה בשם הראשונים שאם אדם חותך ירק חיתוך דק בסמוך לסעודה יש למיקל על מי לסמוך, הוי אומר שאין זה נחשב לטחינה אלא לדרך אכילה, משום שנעשה ממש בסמוך לסעודה. האגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד) הגדיר את מלאכת טוחן, שהיא נחשבת למלאכה האסורה רק כשמקפידים עליה שתיעשה כדרך שהיא נעשית ביום חול, כלומר חיתוך באופן יפה, שאז לא ניכר שהיא פעולה עראית לצורך השבת. באמת מרן הגרש"ז (מכתב במאור השבת ח"א) כתב שהוא לא יודע להגדיר את החילוק בין מלאכה שיש עליה הגדרת עובדין דחול לבין מלאכה שניכר בה שנעשית לצורך השבת. לכן התיר מרן הגרש"ז (שש"כ פ"ו) להשתמש במכשיר לחיתוך ביצים באופן דק שלטעמו נחשב כ"כלי סעודה". וכן התיר שימוש בתיון על אף שבורר את האוכל מהפסולת – את העלים מהתה, משום שלא נחשב לכלי סעודה. הוא הדין בשימוש בכל הכלים שמשתמשים בהם לסעודה.

לכן לעניות דעתי ה'סלייסר' שכיום משתמשים בו בסמוך לסעודה נחשב ככלי סעודה לכל דבר ועניין, שכל תכליתו היא להקל על החיתוך ולחתוך במהירות את הירקות עם מספר סכינים יחד. ולכן אם חותך בסמוך לסעודה ניתן להקל.