חכמינו ז"ל הורו כי חמץ שנפסדה צורתו מותר לקיימו בפסח. הוסיפו על כך הפוסקים (שו"ע הרב) כי לא די בהיתר לקיימו, אלא אף ניתן להינות ממנו בכל הנאה שהיא. עוד אמרו חכמינו כי כל דבר שנפסל מאכילת כלב מותרת אכילתו והנאתו. אלא שכשהאדם מחשיב את הדבר הנפסד, הוה אומר שרוצה בו, אין החמץ שבו מתבטל. עוד נוסיף, כי כשהדבר היה ראוי לאכילה בערב פסח לא מועיל מה שנפסל מאכילה בפסח עצמו והדבר חייב ביעור.

לכן משחות, טיפות וזריקות, אף שיש בהם אלכוהול מחמץ או שאר אופנים שבהם  נפסדה צורת החמץ שבהם מאכילה – מותר לקיימם ולהשתמש בהם. כשדין סיכה כשתייה לא נאמר אלא ביום הכיפורים. אך אין הכוונה לאלכוהול נקי שהוא חמץ גמור.

התרופות שבימינו שונות בתכלית מן התרופות שבזמן רבותינו, כיוון שהחמץ המעורב אין דעת האדם עליו אלא על הסמים המרפאים, ובפרט שלפעמים מטרתו היא לצורך דיבוק בעלמא, אפילו בתוספת דבר מתוק, כשאין הדבר המתוק חמץ אלא ממתק את התרופה המרה. לכן אין את טעם האיסור של 'אחשביה', הוה אומר החשבה של החמץ. על כן פסקו מרנן ורבנן, הלא הם בעל הכתב סופר, החזון איש, הגרש"ז אויארבעך, רבי משה פיינשטיין באגרות משה ובעל היביע אומר להתיר שימוש לכתחילה. אולם הידרו ישראל קדושים לרכוש תרופות כשרות לפסח או לבלוע תרופה עם נייר דק וכדומה, אך מעיקר הדין תרופות שכאלה ניתן להשתמש בהן בפסח. במיוחד בתרופות מתוקות למציצה ודומיהן יש להחמיר שלא ליטול אלא את אותן הכשרות לפסח.

ויטמינים או תרופות הומאופטיות שלא הוכחו כמרפאות – אין להשתמש בהן אם אינן כשרות לפסח.

תרופות המכילות קטניות – מותרות בשימוש גם לאשכנזים.

נוסיף עוד שיש תרופות שעטופות בקפסולה שיש בה חמץ ואין צריך להחמיר גם בהן מעיקר הדין, אלא שאם רוצה יכול להפריד את הקפסולה ויבלע את התרופה עצמה. כמובן שחולה שיש בו סכנה וקטן דינם שונה. וכל האמור הוא בחולה שאין בו סכנה וגדול.