אמירת “גאל ישראל” בלחש

שאלה:

האם יש מקור למה שהחזנים מסיימים את “גאל ישראל” בלחש?

תשובה:

מרן השו”ע (סי’ סו) הכריע שאסור לענות “אמן” אחר “גאל ישראל” משום שזה הפסק.

ומרן הרמ”א חלק על דבריו והכריע לענות “אמן”, אבל כבר פסקו השל”ה הקדוש והלבוש כדברי הזוהר שאין לענות “אמן”, כמו שהמלאך גילה למרן הבית יוסף שהחזיקו טובה בשמיים על מה שפסק שלא לענות “אמן”. ולכן מרן המ”ב נותן שתי עצות:

א.   לסיים בשווה עם החזן, כמו שהכריע המגן אברהם.

ב.   להקדים ברגע קט את תפילת לחש ולומר “ה’ שפתי תפתח” קודם שיחתום  החזן “גאל ישראל”.

אבל מה שהחזנים נוהגים לסיים בלחש היא עצה שלא מובאת בפוסקים אלא מנהג שהתפשט בהרבה מקומות. וכמו שכתב מרן האגרות משה (הובא בשמו) שכך המנהג הנוהג בהרבה מקומות. אבל לכאורה צריך לפרסם ברבים להפסיק את המנהג הזה, כמו שכתב מרן הגרש”ז אויערבאך (הלי”ש תפילה פ”ז י”ח) שאם עצה זו הינה טובה מדוע לא כתבה אף פוסק. ומעבר לכך כתב מרן הרב וואזנר זצ”ל (מבית לוי ח”ו) שמה שמתחילים את הברכה בקול ומסיימים בלחש הוא זלזול לברכה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.