האם יש לאדם חולה לברך על תרופות מתוקות אותן הוא נוטל, והאם יש לברך על אכילה דרך זונדה?

שאלה

האם יש לאדם חולה לברך על תרופות מתוקות אותן הוא נוטל, והאם יש לברך על אכילה דרך זונדה?

תשובה

בשלחן ערוך (או"ח סי' רד) מבואר שאדם ששותה מים כדי להוריד את האומצה שחונקת את גרונו- אין צריך לברך לא בתחילה ולא בסוף. אמנם כל המאכלים והמשקים אותם אדם אוכל ושותה- מברך עליהם, ובכלל זה אף דברים אותם אוכל לרפואה שיש לברך עליהם בתחילה וסוף.
וישנה מחלוקת חשובה ורחבה בשאלה האם הברכה שאותה אנו מברכים יש לברכה על הנאת הגרון או הנאת המעיים, כלומר על כך שהדבר משביע אותנו. ולהלכה אנו מתחשבים בשני הצדדים באופן מסוים; שאם אדם נהנה מהאכילה או מהשתייה כיוון שהיה רעב או צמא, אזי העיקר הוא מה שאכל אותו דרך פיו, כלומר באופן האכילה הרגיל. ואז אפילו אם אין טעם כלל באותו המאכל או המשקה חייב לברך עליו בתחילה, ואם יש בו כשיעור יברך עליו גם לבסוף.
אולם אם האדם אכל שלא כדרך האכילה הרגילה, כגון באמצעות זונדה או שהיה כרוך דבר מה סביב המאכל. וכן אם אכל מאכל שאין בני אדם רגילים, כגון מאכלים המאוסים וכדומה – אין זה נחשב כדרך אכילה, ולכן אין מברכים עליהם לא בתחילה וקל וחומר שלא לבסוף.
אולם אדם שבלע מאכל ולא לעס אותו, על אף שאין זו דרך אכילתו הרגילה- חייב לברך עליו (נוב"י יו"ד ח"א סי' לה, שו"ע הרב סי' תע"ה סעיף עה). ובהזנה דרך הוריד שאין בה לא הנאת המעיים ולא הנאת החיך- לכולי עלמא אין צריך לברך עליה. וכאשר תהיה הנאת החיך בלבד ללא הנאת המעיים – חייב לברך קודם אכילתו.
ונסכם את הדין בקצרה: תרופות ממותקות חייבות בברכה ראשונה. זונדה שנויה במחלוקת, ולכן במידת האפשר יוציאנו אחר בברכה בעת חיבורו אל הזונדה, וכשאי אפשר יקל ולא יברך משום ספק ברכות. עירוי נוזלים- אין צריך לברך עליו. הבולע מאכל- חייב בברכה. אכילת דברים מרים (אף שאינם תרופות)- אין צריך לברך עליהם.