המנהג לצום ערב ראש השנה

שאלה

שלום הרב,

א. מה המקור לצום ערב ראש השנה, ומדוע “העולם” לא נוהגים בו? והאם אדם שאביו נהג בצום זה מחויב בו?

ב. עד מתי יש לצום והאם ניתן לקום קודם עלות השחר לאכול

תשובה

מנהג זה הוא מנהג אשכנז שמופיע בטור (סי’ תקפ”א) אשר מסתמך על מדרש תנחומא, ומרן השו”ע פסק שכך הוא המנהג. עוד הביא המג”א מביא בשם גדול רבני אשכנז המהרי”ל, שהוא אבן יסוד למנהגי אשכנז איש מפי איש, שאפילו נערים ונערות מגיל בר-מצוה ובת-מצוה צמים צום זה כמו המבוגרים. אמנם צום זה אינו תענית ציבור, ולכן פסק מרן הרמ”א שלא קוראים בצום זה את קריאת “ויחל” ואין צריך לקבל את התענית ביום שקודם התענית בשעת המנחה. מכאן שמדובר בצום קדום שהחובה לנהוג בו אינה מכח המנהג שנהג האב אלא כי כך נפסק להלכה להדיא. לכן איני יודע למה הכוונה באמרך “העולם”, שהרי יש דין וכך נוהגים ומי שלא יודע צריך ללמוד וליישם.

מרן (סי’ תקפ”א) פסק שבצום של ערב ראש השנה אין צורך לא בהשלמה ולא בקבלה. ביאר המט”א את דבריו שאסור לצום עד צאת הכוכבים, כי הרי אסור להיכנס לראש השנה מעונה, ולכן מסיימים את הצום בפלג המנחה-קטנה לאחר שיתפלל מנחה. וכך פסק למעשה גם מרן המ”ב (סי’ תקס”ב). אולם היו שחלקו על מרן המ”ב ופסקו שאפשר לאכול מיד לאחר שיתפלל מנחה גדולה, ולדעתם יאמר במנחה זו “עננו”, וכך היא דעת המחצה”ש (סי’ תקס”ב). וכן הורה גם המט”א לכל מי שחלוש בטבע מזגו. אולם כמדומני מנהג העולם כדברי היעב”ץ (שאילת יעב”ץ ח”ב סי’ קמ”ז), שמיד אחרי חצות אפשר לאכול.

יש להעיר שאין לקבל תענית במנחה שקודם הצום, משום שע”י זה יהיה מחויב לצום עד צאת הכוכבים, הוי אומר ממש עד יום טוב של ראש השנה. במקרה שקיבל על עצמו תענית במנחה ולאחר מכן אינו מעוניין להשלימה יצטרך לעשות התרת נדרים, אלא אם כן מלכתחילה בשעת קבלת התענית קיבל על עצמו לצום רק עד חצות היום או שעת המנחה. אמנם כיום שהציבור חלוש וטרוד מאוד בערב יום-טוב אפשר להקל לפטור את התענית ע”י השתתפות בסיום מסכת, כמו שכתב בעל האלף-המגן, וכך היה נוהג הסטייפלר זצ”ל למעשה.

לגבי האכילה קודם עלות השחר כתב מרן הרמ”א  שיש חובה לקום לאכול קודם עלות השחר, כיוון שמנהג הגויים להתענות בערב החגא שלהם. אמנם הפוסקים כתבו שעפ”י הקבלה אסור לאכול קודם עלות השחר, אבל בוודאי מותר לשתות תה או קפה (באה”ט). כתב על כך מרן המ”ב שאם אדם אינו חלוש ראוי שיקפיד שלא לאכול בכלל, כמו שמהרח”ו בעצמו היה אוכל ושותה רק כשהיה חלוש, כיוון שכל האיסור הוא באכילה שיש בה מילוי הגוף ותענוג ולא בהפגת חולשה. לכן בערבי תעניות מותר לכתחילה לאכול קודם עלות השחר לשם חיזוק הגוף לקראת התענית, שכן הצום מתחיל בעלות השחר ולא לפני כן. אך שצריך לדעת היטב שההיתר לקום לאכול קודם עלות השחר הוא רק באופן שאדם עשה על כך תנאי מפורש קודם שהלך לישון. אבל אם אדם לא התנה יהיה מותר לו רק לשתות ולא לאכול או לטעום כלל, וזה דבר שצריך לעורר עליו.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.