כיוון התפילה

שאלה

שמנו לב שכיוון כותל ארון הקודש אינו מכוון כנגד ירושלים (שנמצאת דרומית עם נטיה קלה מזרחה ביחס לבית הכנסת), וגם מרחוק ניתן לשים לב שיש שינוי מהכיון של עוד בית כנסת אך רק למי שמתבונן מאד בדבר. החריגה של בית כנסת היא 45 מעלות לכיון מזרח (ב”ה לא לצד מערב כידוע מתיקונ”ז כא “דתמן… אחרים” ומש”כ היעבץ וכה”ח).

להזיז את ארון הקודש מהמרכז זה לא מתאים למבנה, ולכן השא’ האם לומר לכולם שיצדדו יותר ימינה (נראה שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, וכמו”כ בכל עת באים מתפללים חדשים) או שישאר הכל במצב הנוכחי שמתפללים לכיון ארון הקודש (בהליכות שלמה פי”ט ד’ מיקל שיש צידוד קל בעת הצורך אבל אני מאד מסופק בנידו”ד שהצידוד יותר משמעותי). יש לציין שבשו”ת צל החכמה ח”ג, טו העלה שצריך מאד לדייק ואם אפשר לעשות כן במכשיר מדידה, אלא שכמקור לכך הביא מהחת”ס או”ח יט שאכן כתב לעשות כן לכתחילה אך כתב לקהילה שרצו להרחיב את העזרת נשים וכו’ שאפשר לצורך זה להרחיב ולהטות מעט את כותל ארוה”ק ולא ציין שכל הציבור צריך להטות, וא”כ ה”ה וכש”כ בנידו”ד שכבר הוקם כך הביכנ”ס. מה כבודו מציע, ומה נחשב “מעט”, כלומר עד איזה גודל סטייה במעלות ניתן להתיר כשצריך?

תודה רבה ובאהבת עולם לכ”ת הי”ו.

תשובה

רבי ___ שליט”א,

לימדונו חז”ל (ברכות ל.) שיש להתפלל כלפי ארץ ישראל- ירושלים- בית המקדש, “כמגדל דוד וכו’ לתלפיות”- תל שכל פיות פונים אליו. ויעוין בבא בתרא (כב.) לדעת ר”ש ור”י מותר לכוון לכל מקום, לדעת ר”ע וריב”ל למערב, לדעת ר”י לצפון או לדרום. וכתב המהר”י אבוהב (הובאו דבריו בבית יוסף סימן צב) שעיקר גופו נוטה לשם, ורק פניו לצפון, דרום או מערב. ואם כן חולקות סוגיות וזו דעת הרבה ראשונים, כשלהלכה פסקינן כגמרא בברכות.

ומשמע שמותר שכל אחד יכוון פניו לכיוון אחר, ואין בזה משום ‘לא תתגודדו’. וכך הכריע מרן השו”ע והרמ”א. אולם מרן המ”ב הכריע שכל הגוף מופנה כלפי ארץ ישראל, ורק נטיית ראשו לצפון או דרום.

כותב הערוך השלחן שרק הלב צריך לכוון בדיוק כלפי ירושלים, ואין צריך לדייק את גופו ממש. ודייק המעדני יו”ט שהבבלים מתפללים דרומה, ואין זה דיוק ממש, מכאן משמע שאין צריך ממש לדייק. והנה הרא”ש כתב לכוון למזרח בשעה שלכאורה היה צריך לכוון מעט גם לדרום, כך שגם מדבריו משמע שאין צריך לדייק.

אולם החת”ם סופר (תשובה יט) והיד אליהו (א) דייקו צריך ממש לכוון נגד מקום המקדש. וכמו שכתב הלבוש (סי’ צד) שצריך לכוון מלובלין לצד דקום מזרח. וכך הכריע המ”ב לכתחילה. אך העיד הגרש”ז (הלי”ש פי”ט) שאפילו בירושלים עצמה לא כיוונו בדיוק כנגד מקום המקדש. ואפילו בכותל עצמו מתפללים ישר, על אף שמקום קודש הקודשים הוא כיפת הסלע (רדב”ז א תרצא), ואזי לכאורה צריך לנטות לצפון (ס’ עמק מלך בהקדמה- שאין כלל בנין).

וכשיש בעיה תכנונית פוסק המהר”ם שיק (או”ח מז) שאפשר מעט לנטות אם בית הכנסת נוטה לכיוון צפון או דרום, רק שלא ייראה שינוי ניכר מאד.

לכן למסקנה יכול אדם להטות עצמו מעט משאר המתפללים כלפי מקום המקדש. ואין צורך לדקדק ממש להיות מדויק מול קודש הקדשים, אלא העיקר שיכוון ליבו כנגד קודש הקדשים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.