כשאנו אוכלים בשבתות אצל אבי אני מתלבט מהי הדרך הנכונה: לתת לאבי ליטול ראשון או ליטול לפניו ולאפשר לו ליטול אחרון בסמוך לסעודה?

שאלה

כשאנו אוכלים בשבתות אצל אבי אני מתלבט מהי הדרך הנכונה: לתת לאבי ליטול ראשון או ליטול לפניו ולאפשר לו ליטול אחרון בסמוך לסעודה?

תשובה

בזמן התלמוד כל אחד היה אוכל על שולחן קטן משלו, ולכן היו מכבדים את הגדול והחשוב שבבית ליטול ידיים ראשון, שאז היה נוטל ומיד ניגש לאכול. אך כיום שאנו אוכלים על שולחן אחד גדול, אם הגדול ייטול ראשון את ידיו הרי שייאלץ להמתין לכולם ואין זה מכבודו, ומאידך אם ייטול אחרון שאר הסועדים ממתינים לו ויש להם הפסק. ולכן הדבר הנכון הוא שהגדול- האב או הרב ייטול את ידיו ראשון ומיד יברך “המוציא”, ואחריו ייטלו שאר הסועדים ויברכו “המוציא” לעצמם. וכך פוסק מרן המ”ב (סו”ס קס”ד עיי”ש היטב). והרב חיים קנייבסקי שליט”א נוהג ליטול ראשון ולהניח ידיו על החלות ולהמתין עד שכולם ייטלו את ידיהם, וכך נוהג רוב העולם, על אף שבכך נגרם לגדול הפסק.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.