שמעתי פעם שכשאומרים “ברוך ה'” יוצאים ידי חובת ברכת שהחיינו על ראיית פני חברו אחר ל’ יום, האם כך יש לנהוג להלכה?

שאלה

שמעתי פעם שכשאומרים “ברוך ה'” יוצאים ידי חובת ברכת שהחיינו על ראיית פני חברו אחר ל’ יום, האם כך יש לנהוג להלכה?

תשובה

כך כותב בעל ברכת הבית, מהרב איינהורן זצ”ל מצפת. וכך כתוב בעוד מקומות (בית ישראל סי’ לג). אבל הדבר לפלא, שהרי ברכה שאין בה מלכות (“מלך העולם”) לא יוצאים בה ידי חובה.
אגב, שמעתי בשם הרבי מקארלין שכשאומרים בזמירות שבת “ברוך ה’ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל” צריך לחשוב “ברוך” ובלב לומר “אתה” ואז לומר “ה'” ולחשוב “מלך העולם” ולומר “אשר נתן מנוחה”, שבזה יוצאים ידי חובת ברכה על עונג שבת. אבל וודאי שאדם שרק חשב בלב את המילים “מלך העולם” לא יצא ידי חובת ברכה, ועל כן העניין הזה הוא על דרך של השתוקקות ולא כקביעה הלכתית.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לשיח?
אשמח לקבל את תגובתך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.