באגרת התשובה לתניא פרק ג' כתוב חצות דמיחשב גם כן תענית בירושלמי (נדרים פרק ח הלכה א) ושני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן. האם לפי הכתוב שני חצאי יום תענית נחשבים ליום תענית?

שאלה

באגרת התשובה לתניא פרק ג' כתוב חצות דמיחשב גם כן תענית בירושלמי (נדרים פרק ח הלכה א) ושני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן. האם לפי הכתוב שני חצאי יום תענית נחשבים ליום תענית?

תשובה

ראשית יש להדגיש את דברי מרן השו"ע (או"ח סי' תקעא), כי היושב בתענית וגופו אינו בריא וחזק, נקרא חוטא.
הוסיף מרן המשנה ברורה, שבתיקוני החטא הכתובים ברוקח והאר"י הקדוש, וכל הקדושים שביארו אופן הצומות, יש לצום גם כשאינו חזק, אלא אם כן יש סכנה בכך.
אולם בעל התניא באגרת התשובה (פרק ג) הורה שגם על כריתות ומיתות בית דין אם יש חשש מיחוש או חולי אין להתענות, ויפדה חטאיו בצדקה, ונפשך בצדקה פרוק, ומבאר שם את הסכום לצדקה.
ובעל היושר דברי אמת (אות מא) מרחיב באופן ההתלהבות לעבודת השית ששווה לתוצאת התענית.
ובעצם העניין של צום חלקי עד חצות הכריע מרן הרמ"א (סי' תקסב) שיחיד אומר "עננו" בשומע תפילה, והט"ז סובר לדלג באמירה על המילים "יום צום תעניתנו", כי אין כאן יום שלם. והבגדי ישע והמחצית השקל מכריעים כן לומר "עננו". וכך מנהג בני אשכנז שהיחיד אומרו בשומע תפילה.
אולם בני ספרד הכריעו כדעת מרן השו"ע לאומרו ב"אלקי נצור" ולא לומר "יום צום תעניתנו" (כף החיים). ובוודאי אם אוכל לפני מנחה אחר חצות שאל לו לומר "צום תעניתנו" (משנה ברורה).
ומכל זה אתינן לדינא, שהיחס לצום עד חצות הינו לא כצום תענית, אך למרק חטא נחשב כמיעוט חלב ודם ויש לצרף כל חצי יום ליום שלם כדברי הרב זצ"ל.