אנו שוהים בנופש בחו”ל עד אחר ט’ באב, מה הדרך הנכונה לנהוג לגבי המצעים המכובסים?

שאלה

אנו שוהים בנופש בחו”ל עד אחר ט’ באב, מה הדרך הנכונה לנהוג לגבי המצעים המכובסים?

תשובה

המנח”י (ח”י סי’ מ”ד) והצי”א (חי”ג סי’ ס”א) התייחסו באריכות רבה לשאלה זו של מצעים המכובסים כאשר אנשים מתארחים במלון וכדומה. מסקנתם היא שמה שקיבלתם בתחילת שהותכם חדר נקי ומכובס הוא מכח העובדה שכך נוהגים בשירות החדרים בכל מלון ובית הארחה. אמנם מחובתכם להודיע בקבלה שאין ברצונכם לקבל יותר שירות חדרים עבורכם עד לאחר תשעה באב, ואף לא לכבוד שבת קודש, כפסק מרן המשנה ברורה בשם האחרונים.

את המצעים הנקיים שקיבלתם עליכם להוריד לרצפה ולדרוך עליהם מעט עם גרביים על מנת שלא ייחשבו למכובדים. אמנם המעיין בדברי הפוסקים יראה שכתבו להניח את הבגדים על גבי האדמה באופן שיתלכלכו מחול, אך קשה לומר לאנשים לעשות כן היום. לכן יש להקפיד על כל פנים לבטל את הגיהוץ והכיבוס של המצעים, ולא לעשות חוכא וטלולא מהיתר זה.

והיה ובלא ידיעתכם החליפו את המצעים וכדומה ניתן להשתמש בהם לאחר דריכה כמו במצעים הראשונים. וכל האמור הוא למתארחים, אך לבעל המלון ובית ההארחה מותר להחליף מצעים עבור כולם ללא חשש, ורק אסור להביא מצעים חדשים לגמרי (להורות נתן ח”ז סי’ ל”ח). כמו כן, ודאי שאסור לבעל המלון לכבס את הבגדים המשומשים, אם לא שייגרם לו הפסד כלכלי גדול שאז נתיר לכבס על ידי גוי (שם).

האם אדם שמשמש כבעל הקורא של בית הכנסת אך אינו צם יכול לעלות לתורה?

שאלה

האם אדם שמשמש כבעל הקורא של בית הכנסת אך אינו צם יכול לעלות לתורה?

תשובה 

מרן (תקס”ו ס”ו) כותב באופן פסקני שאסור שבעל הקורא והעולים יהיו אנשים שאינם צמים, וכך צריכים הספרדים לנהוג. אמנם האשכנזים צריכים לנהוג כדעת מרן המ”ב (שם סקי”ט) שאם הצום חל ביום שני או חמישי וכבר קראו לו לעלות לתורה בקריאת התורה שבשחרית- יכול לעלות, אך במנחה לא יעלה בשום אופן. אמנם החת”ס (או”ח סי’ קנ”ז) פוסק שאין בעיה בד’ הצומות להעלות לתורה את מי שאינו מתענה, וכותב שכך נהג בעצמו, וכן הכריע בעל ערוה”ש. אך הפוסקים הכריעו שלא לנהוג כדבריו בזה (ישועות יעקב שם, כה”ח בשם פוסקים רבים, החלקת יעקב (ח”ג סי’ ס”ט), אגרו”מ (ח”ד סי’ קי”ד), מנח”י (ח”א סי’ ס”ה), יחוו”ד (ח”א סי’ ע”ט)). ולכן להלכה ולמעשה אין לתת לאדם שאינו מתענה לקרוא או לעלות לתורה.

הליכה למקווה בצומות

שאלה

האם מותר ללכת בצומות (מלבד יום כיפור וט’ באב) למקווה קודם התפילה ולבריכה לצורך פיזיותרפיה?

תשובה

 בין למי שנוהג ללכת כל יום למקווה או שצריך לטבול, ובין לאדם שהולך לבריכה משום צורך רפואי או לשם הנאה, פוסקים העטרת זקנים, הפמ”ג והשלה”ק (כפי שהביאם מרן המ”ב סי’ תק”נ) שבעל נפש יחמיר שלא ירחץ במים חמים את כל גופו, אלא את פניו ידיו ורגליו בלבד, וכל שכן שיקפיד שלא להתרחץ כלל רחיצה של תענוג. ממילא לדבריהם אסורה ההליכה לבריכה או למקווה חם. אבל כל המדובר הוא דווקא ב”בעל נפש”, ומי שרוצה להקל בזה יכול להקל, ורק בתשעה באב ויוה”כ הדין אוסר כל רחיצה.

אמירת “אמת ואמונה” בשחרית

שאלה

טעיתי ואמרתי בשחרית “אמת ואמונה” לאחר קריאת שמע ולאחר שחתמתי “גאל ישראל” והתחלתי בתפילת עמידה שמתי לב לטעות, מה היה עליי לעשות?

תשובה

יצאת ידי חובה של ברכות קריאת שמע, כך פוסק החיי אדם בשם רבנו מנוח, והביא מרן המשנה ברורה (סי’ ו ס”ק נ”ג) את דבריו. ובודאי לכתחילה צריך לומר את הברכה הראויה, ואם היית שם לב באמצע הברכה קודם שחתמת “ברוך את ה'” היית צריך לחזור לתחילת הברכה. אבל כאמור בדיעבד אין זה מעכב ויצאת ידי חובה.
כן הדין במקרה שאמר “אהבת עולם” של ערבית במקום של שחרית שבדיעבד יוצא בזה ידי חובה (מ”ב סי’ ס’ סק”ב).

אמירת “גאל ישראל” בלחש

שאלה:

האם יש מקור למה שהחזנים מסיימים את “גאל ישראל” בלחש?

תשובה:

מרן השו”ע (סי’ סו) הכריע שאסור לענות “אמן” אחר “גאל ישראל” משום שזה הפסק.

ומרן הרמ”א חלק על דבריו והכריע לענות “אמן”, אבל כבר פסקו השל”ה הקדוש והלבוש כדברי הזוהר שאין לענות “אמן”, כמו שהמלאך גילה למרן הבית יוסף שהחזיקו טובה בשמיים על מה שפסק שלא לענות “אמן”. ולכן מרן המ”ב נותן שתי עצות:

א.   לסיים בשווה עם החזן, כמו שהכריע המגן אברהם.

ב.   להקדים ברגע קט את תפילת לחש ולומר “ה’ שפתי תפתח” קודם שיחתום  החזן “גאל ישראל”.

אבל מה שהחזנים נוהגים לסיים בלחש היא עצה שלא מובאת בפוסקים אלא מנהג שהתפשט בהרבה מקומות. וכמו שכתב מרן האגרות משה (הובא בשמו) שכך המנהג הנוהג בהרבה מקומות. אבל לכאורה צריך לפרסם ברבים להפסיק את המנהג הזה, כמו שכתב מרן הגרש”ז אויערבאך (הלי”ש תפילה פ”ז י”ח) שאם עצה זו הינה טובה מדוע לא כתבה אף פוסק. ומעבר לכך כתב מרן הרב וואזנר זצ”ל (מבית לוי ח”ו) שמה שמתחילים את הברכה בקול ומסיימים בלחש הוא זלזול לברכה.

טבילת כלים משומשים – לבעלי תשובה

שאלה:

אנחנו בעלי תשובה ויש לנו כלים שהשתמשנו בהם שנים בלי טבילה, האם עדיין צריך לטבול אותם?

תשובה:

כן, חובת הטבילה קיימת תמיד ולא משנה כמה זמן השתמשתם בכלי, כך פוסקים החכמ”א (ע”ג כ’), הבא”ח (סו”פ מטות) והערוך השולחן.

כיסוי כלי אוכל בשקית או נייר – פוטר מטבילה?

שאלה: 

האם נכון הדבר שכאשר מכסים כלי בנייר או שקית כך שהאוכל לא נוגע בכלי- הכלי פטור מטבילה?

תשובה:

 מרן הגרש”ז כתב מכתב להגאן רבי צבי כהן (מחבר הספר ‘טבילת כלים’) ובו כתב שהדבר תלוי אם אופן אכילת המאכל הוא ע”י כיסוי בנייר או ניילון או שלא. לדוגמא, בשקית חלב אופן השימוש ושתיית החלב נעשה דווקא בתוך שקית, ולכן הקנקן בו נמצאת השקית פטור מטבילה. אמנם כלי שמשתמשים בו באופן ישיר לא יועיל מה שישימו על גביו כיסוי כלשהו. והמקור לעניין זה הוא מהסמ”ק והחכ”א (כל  ע”ג סי’ ט’), שכותבים שהחצובה שעל האש פטורה מטבילה משום שהמאכל לא נוגע בה. וכן פסק מרן הב”י והשו”ע (סי’ ק”כ ס”ד).

הערה תוך כדי תפילה למתפלל ששכח לומר יעלה ויבוא

שאלה:

היום ראיתי את המתפלל שלידי ששכח לומר ‘יעלה ויבוא’ ואמרתי לו (תוך כדי תפילת- לחש שלי) בשקט ‘יעלה ויבוא’, האם עשיתי נכון או לא?

תשובה:

שגה כבודו באופן שתיקן את חברו, כיוון שאתה עצמך באמצע שמונה-עשרה ואסור לך להפסיק בדיבור. מה שיכולת לעשות זה לרמוז לו בידיים או בקול שהוא יבין וייזכר כדי שלא יצטרך לחזור שוב על כל תפילת שמונה עשרה, כן פסקו מרנן האגרות משה (ח”ד סי’ ט”ז) והגרש”ז (הלי”ש פרק ח’ ו’).

אמירת בית סופריהם בברכת על הצדיקים

שאלה

כיצד יש לנהוג לגבי אמירת ‘בית סופריהם’ בברכת ‘על הצדיקים’?

תשובה

בסידור הרמ”ק כתוב במפורש את הנוסח ‘בית סופריהם’, ולחילופין בסידור הרמב”ם ועוד סידורים לא נכתבה פסקה זו כלל. אבל מצאתי בשם רבי פנחס מקאריץ זי”ע שאמר שכת ש”צ שר”י היא זו שהחדירה את המילה הזו.

ונעיר שגם הפסקה ‘ועל חסדך הגדול באמת ובתמים נשעננו’, שלא קיימת בנוסח אשכנז, וצ”ע איך אדם יאמר משפט כזה על עצמו. יש אומרים שהכוונה כלפי מעלה, ויש אומרים שהכוונה לאבות הקדושים- ‘באמת’ – זה יעקב, ‘הגדול’ – זה יצחק, “ויגדל האיש”, ‘חסדך’ – “אברהם אוהבי” – מידת חסד.

טבילת כלים בימי הסגר

שאלה
שלום האם בימי הסגר חובה לטבול כלים ?
רכשתי כלי זכוכית וסכום ואינני יכולה לטבול אותם
האם יש היתר להשתמש בהם ללא טבילה?
תשובה
שלום וברכה,
בודאי שחובה לטבול גם בעידן הזה כלים, גם כלי זכוכית שחובה לטבלם בברכה.
אך מכיוון שלא ניתן לטבול, ולא ניתן לאכול אף אכילה עראית בלא טבילת הכלים, הדרך היא למכור אותם לגוי ולקבל אותם בהשאלה בחזרה עד אחר הפסח. ואז בעז”ה לטבול אותם או להצניע אותם.
יש אפשרות למכור דרך הרבנות הראשית, או דרך המרא דאתרא של עירכם
אם זה מסובך ניתן להפקיר את הכלים במעמד שלושה ולא להתכוון לזכות בהם בחזרה ואז ניתן בשעת הדחק שכזו להשתמש בהם בלא טבילה
חג שמח!