האם מותר להתרחץ עם סבון שיש בו שומן מן החי?

שאלה

האם מותר להתרחץ עם סבון שיש בו שומן מן החי?

תשובה

מותר לכתחילה, וכפי שכותב הערוה”ש (סי’ קיז) עפ”י המהרי”ל, שמכיוון שהסבון פגום מאוד אין בזה חשש כלל. נכון שמרן המ”ב (שו סק”י) כתב שעדיף להתרחץ בסבון שאין בו חֶלֵב, אבל הוא דיבר בסבון שיש בו ממשות לחלב, אך בסבונים שלנו אין בכלל ממשות ולכן אין חשש. ואפילו בפסח פוסק התרוה”ד שמותר לסופר להכניס את הקולמוס לפיו על אף שיש שם קמח המעורב בדיו, משום שהקמח נפגם לאכילת כלב. וכל שכן שהוא הדין באיסור הנאה, שכאשר הדבר נפגם כל כך הוא מותר לכתחילה.

האם כלי שקיבלתי בהשאלה לטובת ניסיון מחנות של גוי חייב בטבילת כלים?

שאלה

האם כלי שקיבלתי בהשאלה לטובת ניסיון מחנות של גוי חייב בטבילת כלים?

תשובה

לא, חובת הטבילה היא רק כשהכלי ניתן במתנה גמורה, ואפילו שלא קיבלת עליו שטר מתנה. אבל השאלה, השכרה ותקופת ניסיון נחשבות כמו שהגוי עדיין הבעלים על הכלי, וממילא אין חיוב טבילה (שו”ע יו”ד קכ ח). וגם להיפך, כאשר יהודי השאיל או השכיר לגוי כלי, ולאחר מכן הגוי החזירו בגמר ההשאלה או ההשכרה הכלי פטור מטבילה.

האם יש עניין שהחלה תהא קלועה ולא כמו לחם רגיל?

שאלה

האם יש עניין שהחלה תהא קלועה ולא כמו לחם רגיל?

תשובה

אין שום צורך לקלוע את החלה, העיקר שתהיה שלמה. הסיבה שמקפידים על קליעה היא כפי שכותב הפמ”ג (מ”ז רמב סק”א) משום שבעבר היו עושים חלות עם שומן, וכדי לעשות שינוי שיידעו לא לאכול אותן עם חלב קלעו אותן. כיום אין מציאות שכזו, ולכן העיקר שיהא שלם ולא פרוס בשביל שייחשב לחם-משנה. כשבכלל יש להבין מה ההבדל בין המילה ‘חלה’ ל’לחם’, הרי כתוב בתורה “לחם משנה”, והסיבה שקוראים לחלה ‘חלה’ היא על מנת שיזכרו להפריש ממנה חלה ותו לא (א”א סס”י רס).

מה לכוון בשעת הפרשת חלה? שמעתי שיש מעלות לתפילה אז ואיני יודעת מהי הכוונה הראויה.

שאלה

מה לכוון בשעת הפרשת חלה? שמעתי שיש מעלות לתפילה אז ואיני יודעת
מהי הכוונה הראויה.

תשובה

א. לקיים מצות בוראי, זה לפני כל הסגולות והבקשות. דבר ראשון שהקב”ה ציווה אותך להפריש חלה, וכבת-מלך את מיישמת מצותו.
ב. וכותב הגהות מיימוניות (סוף סדר זרעים) שבשעת ההפרשה מתקבלות התפילות והבקשות,
ולכן יש להתפלל על ילדים צדיקים וצדקניות יראי ה’, ובזכות מצות חלה זוכים לפרנסה (שבת לב:), לכן זה הזמן לבקש על שפע גשמי כדי שנהיה פנויים לעבודתו יתברך שמו.

מה הדין למעשה בטיסה במטוס לענין ברכת ‘הגומל’?

שאלה

מה הדין למעשה בטיסה במטוס לענין ברכת ‘הגומל’?

תשובה

המנהג לברך בשם ומלכות, כך הכריעו אחרוני זמננו, המנ”י (ב מז) בצל החכמה (א כ), מרן הגרש”ז (הלי”ש פכ”ג), היביע אומר (ב יד) וביחוה דעת (ב כו). אם כי מרן היבי”א התנה שתהא נסיעה של שעה וחומש, כשלפעמים יש טיסות פנימיות בין מדינות שאין זמן שכזה. הגאון האדיר הרב שטרנבוך שליט”א (תשוה”נ א קצג) מעיד שכך הורה מרן החזו”א, וכך נהג בעל הדברי יואל מסאטמר זי”ע והאדמור מליובוויטש זצ”ל (הלכה ומנהג ריט). כמו שהרחיב באגרות משה (ב נט) שהולכי מדברות הכוונה מקום שלא ניתן לחיות בו בלי תחבולה ועצה משום שאינו מקום ישוב, וממילא הוא הדין במטוס. ולפי דבריו יש לברך גם בלי לעבור עם המטוס מעל ים או מדבר, אולם הרבה חלקו וסברו שצריך עכ”פ לעבור ים או מקום שממה כמו מדבר. אולם יש הנוהגים לברך בלי שם ומלכות, כפי שסבר קדוש ה’ המהר”א מבעלז ועוד כמה מן הפוסקים.

בבית הכנסת שלנו מקובל לשמור את הספרי תורה בכספת ולהוציאם רק בזמן שקוראים בתורה, האם מותר ליפול אפיים בבית הכנסת?

שאלה

בבית הכנסת שלנו מקובל לשמור את הספרי תורה בכספת ולהוציאם רק בזמן שקוראים בתורה, האם מותר ליפול אפיים בבית הכנסת?

תשובה

פסקו מרנן הב”י והרמ”א שאסור ליפול אפיים עם אין ספר תורה בבית הכנסת, אלא אומרים את התחינה ללא כיסוי פנים. אבל במקרה שלכם אין זה רלוונטי, וכפי שפוסק האגרו”מ (או”ח ח”ד סי’ כא) שמצב שכזה נחשב שיש ס”ת בבית הכנסת רק שהוא שמור בצד בית הכנסת, לכן תפלו אפיים כרגיל ללא כל חשש, וכך פסק גם מרן הגרש”ז (אישי ישראל פכ”ה).

מה הסיבה שהאשכנזים אומרים “שלום רב” והספרדים אומרים “שים שלום”?

שאלה

מה הסיבה שהאשכנזים אומרים “שלום רב” והספרדים אומרים “שים שלום”?

תשובה

כך זה מנהג אשכנז, ואת הסיבה למנהג אשכנז לשנות בין התפילות איני יודע. ובאמת ראיתי שהיעב”ץ כותב בסידורו שאין בזה שום טעם ויסוד לשנות בין שחרית למנחה וערבית. והוא שנהג כמנהג אשכנז שינה בזה למנהג ספרד, כמו האר”י ז”ל שלא לשנות בין התפילות. אבל את הטעם לסיבת השינוי איני יודע בבירור. ומצאתי בעבר טעם בשם המרדכי ש”שים שלום” זה מעין ברכת כהנים שאומרים “באור פניך”, וממילא זה נאמר רק בזמן שיש אפשרות לשאת כפיים. לכן במנחה של תענית וביום הכיפורים בנעילה גם לנוסח אשכנז אומרים “שים שלום”. אבל מעבר לזה איני יודע.

האם כלי שיש מסננת בפתחו כדי שעלי התה לא ייצאו יש בזה איסור בורר?

שאלה

האם כלי שיש מסננת בפתחו כדי שעלי התה לא ייצאו יש בזה איסור בורר?

תשובה

רק אם לא נימנע מלשתות את התה גם אם ייצאו מעט עלים אז יש להתיר, אחרת זו ברירה בכלי (בא”ח בשלח, כה”ח סי’ שיט ס”ק קיג, מנח”י ח”ז סי’ כז, אול”צ ח”א סי’ כז, שבה”ל ח”א סי’ פד, יחו”ד ח”ב סי’ נא). נכון שמרן החזו”א (סי’ נג) מתיר וכך העיד הסטייפלר על מנהג מרן, אבל זהו התנאי להיתרו.

בערב שבת חנוכה, כיוון שאני מדליק בפתח הדלת והנכדים מגיעים לשבת כיצד והאם ניתן להזיז את החנוכיה שמונחת על שידה קטנה נמוכה?

שאלה

בערב שבת חנוכה, כיוון שאני מדליק בפתח הדלת והנכדים מגיעים לשבת כיצד והאם ניתן להזיז את החנוכיה שמונחת על שידה קטנה נמוכה? האם אפשר להניח מבעוד יום חתיכת חלה וכך להזיז את החנוכיה?

תשובה

יש מושג בהלכות מוקצה שנקרא ‘בסיס לדבר האסור’, בו הבסיס מקבל את דין המוקצה שהונח על גביו. כך גם יש ‘בסיס לדבר האסור והמותר’ – דבר שנעשה בסיס לדברים האסורים והמותרים בטלטול. כדי לבחון האם מה שעומד לפנינו הוא בסיס לדבר האסור או לדבר האסור והמותר יש ג’ כללים:
א. חשיבות ההיתר כנגד האיסור, כאשר חשיבות זו נמדדת במה שצריך כעת ממש (שו”ע הרב רעז עפ”י המגן אברהם סימן רעט). ניתן דוגמא שכתובה באגרות משה (ח”ה סימן כב) מגירה שיש שם הרבה מוקצה וגם מונחים שם משקפי קריאה, ומכיוון שהוא זקוק להם כעת ממש מותר לו לפתוח את המגירה. אבל אם יש לו משקפיים אחרות, אם כן הוא לא זקוק להם כעת וממילא אסור לו לפתוח את המגירה.
ב. מטרת הבסיס – אם הבסיס נועד לדבר האסור בלבד, לא יועיל מה שנניח עליו דבר היתר כדי להפכו לבסיס לדבר המותר והאסור כאחד (מגן אברהם שם). לכן אי אפשר לטלטל פמוט בשבת גם אם נניח עליו לחם, כי הפמוט מיועד דווקא לנרות שמדליקים עליו ולא ללחם, (שו’ע סי’ רעט).
ג. שאין לאדם עוד דבר היתר כמו אותו שמונח על הבסיס (רעק”א שם מריב’ש). ממילא נבין שאם השולחן שעליו מונחים נרות חנוכה או נרות שבת הוא שולחן או מגש שמיועד
רק עבורם ולא לדבר אחר, בפרט נרות חנוכה שלא מטלטלים אותם חצי שעה, אם כל לא יועיל מה שתניח חלה ודבר היתר אפילו שהוא נצרך באמת כעת לשבת, כי הנרות הם העיקר ויהא אסור להזיז את הנרות חנוכה. זו הכרעת דודי זקני מרן הגרי’ש אלישיב זצ”ל בעניין נרות חנוכה שעומדות על מגש או שולחן (שבות יצחק). רק שבמקרה של כבודו מותר יהיה להזיז את החנוכיה, כי יש כאן סכנה שהנכדים יהפכו את הזכוכיות וחס ושלום יהא נזק או פציעה, ורבנן לא גזרו במקום סכנה (שו”ע סי’ שח כב). עצתי שתניח את החנוכייה על מגש שמיועד גם לאכילה ועליו תניח דבר מאכל שנצרך לשבת ואז יהא מותר לכתחילה לטלטל את המגש עם הנרות, וכך יוצאים ידי כל החששות.