האם מותר להשהות סירים ישירות על גבי אש נמוכה בשבת כאשר מוציאים את כפתורי ויסות הגז?

שאלה

האם מותר להשהות סירים ישירות על גבי אש נמוכה בשבת כאשר מוציאים את כפתורי ויסות הגז?

תשובה

מותר לכתחילה אך רק לאשכנזים. והטעם לכך הוא משום שכל מה שחששו חכמים מחיתוי (שהוא הגברת האש בלשון חז”ל) הוא כאשר אין לאדם תזכורת שלא לעשות כן בשבת. ולכן ע”י מה שהיו גורפים את הגחלים או מפזרים עליהם עפר (קטימה) יש בזה תזכורת. וחכמינו הורו שאם אדם עושה היכר משמעותי שיזכיר לו לא לחתות בשבת- יהיה מותר להשהות על גבי האש.
ולכן בזמנם אם אדם היה מכסה את התנור בטיט היה בזה היכר ותזכורת גדולה עבורו, משום שכדי להגביר את האש יצטרך לשבור את הסתימה (שבת יח:). וכך פוסק מרן הרמ”א להלכה (רנד א). לכן כיום שהגדלת האש נעשית ע”י כפתור ויסות הגז, אם מוציאים את הכפתור אין זה נחשב כגרוף וקטום אלא כמו סתימה של התנור שמתירה את ההשהייה (סוף ס’ ארחות שבת בשם הגר”ש וואזנר זצ”ל, אגרו”מ או”ח סי’ צג), כי ההחזרה של הכפתורים או הסרת סרט הדבק שמכסה אותם יזכיר את האיסור.
אך מרן השו”ע (שם) פירש את הסוגיה שם באופן שונה, ולכן לספרדים אין זה מועיל ואסור להשהות כך, אלא רק ע”י כיסוי האש בפח או שהמאכל מבושל כבר בערב שבת באופן שכבר אפשר לאכלו ע”י הדחק. ויש לדעת שגם לדעת הספרדים מאכל שבערב שבת יכול להיאכל ע”י הדחק מותר להשאיר אותו על גבי אש גלויה בשבת. וכל מה שהצריכו לכסות את האש בעזרת פח הוא דווקא במאכל שלא נאכל אפילו ע”י הדחק, שחוששים שמא יבוא להגדיל את החום. זאת על אף שמרן פוסק שצריך שהמאכל יהיה מוכן כל צרכו, משום שהכף החיים סובר שלהלכה בני ספרד פוסקים בזה כדעת רמ”א שדי במה שניתן לאכול את המאכל ע”י הדחק כדי להתיר להשהותו על גבי האש הגלויה בשבת.

האם ניתן לכבס מגבות מלוכלכות מבשר ומגבות מלוכלכות מחלב ביחד?

שאלה

האם ניתן לכבס מגבות מלוכלכות מבשר ומגבות מלוכלכות מחלב ביחד?

תשובה

אין בכך איסור, משום שאבקת הכביסה פוגמת את הלכלוך. וכמו שפסק מרן הרמ”א בשם המהר”ם שמותר להשתמש בסבון פגום שיש בו תערובת של בשר בחלב.

אני זורקת את מרק העוף הרותח שנשאר לתוך הפח, ולעתים יש בפח גבינות ומוצרי חלב, האם יש בזה איסור בשר בחלב?

שאלה

אני זורקת את מרק העוף הרותח שנשאר לתוך הפח, ולעתים יש בפח גבינות ומוצרי חלב, האם יש בזה איסור בשר בחלב?

תשובה

דודי זקני הגרי”ש אלישיב זצ”ל פסק לאיסור (אשרי האיש ה ג). ויש להעיר גם לגבי איסור בישול לשבת, שאם שפכנו את המרק הרותח על גבי דברים שלא עברו בישול – עברנו גם באיסור בישול בשבת. ולכן יש בזה שני איסורים – איסור בישול בשר בחלב ואיסור בישול בשבת, וזאת על אף שאין לנו תועלת בבישול משום שהולך המתבשל לאיבוד (מרדכי).

האם מותר לקחת מהאש של נר השבת לטובת עניין אחר, כדוגמת הדלקת האש בכיריים?

שאלה

האם מותר לקחת מהאש של נר השבת לטובת עניין אחר, כדוגמת הדלקת האש בכיריים?

תשובה

מרן המ”ב (רסג ד) כותב שנהגו לא להדליק נר שבת מנר שבת אחר באמצעות קיסם, או גפרור בזמננו. טעמו משום שבמה שמדליקים גפרור ממנה, גם אם עושה כן לצורך נר שבת אחר, יש ביזוי למצווה. ואם כן בוודאי שלא נעשה שום שימוש זול וחול מנרות השבת, כדוגמת העברת אש להדלקת הכיריים הביתיים וכדומה. אולם ללא פקפוק אפשר להדליק נר שבת מנר שבת אחר כשאין ביניהם אמצעי מתווך. והדרך הנכונה היא להכין נר נוסף שהוא מיוחד להדליק ממנו את נרות השבת, מה שנקרא ‘שרביט’ להדלקת נרות, ויש בו משום כבוד שבת משום שהוא מיוחד לצורך כך. ואפילו אם השרביט נכבה אפשר להדליק אותו מנר שבת דולק ולהדליק ממנו את שאר הנרות, כיוון שהוא מיוחד לצורך הדלקת נרות אין בזה משום זלזול במצווה, בשונה מגפרור וקיסם שלאחר שנדליק אותם מנר השבת נשליכם לאשפה ויש בזה משום זלזול. ויש המקילים להדליק גפרורים מנר שבת בגפרורים לטובת הדלקת נר שבת אחר כאשר קופסת הגפרורים מיוחדת להדלקת נרות שבת.

כמה נרות צריך להדליק לכבוד שבת קודש?

שאלה

כמה נרות צריך להדליק לכבוד שבת קודש?

תשובה

מדינא די באחד. למעשה ישנם מנהגים שונים; יש שנהגו להדליק ב’ נרות – אחד כנגד “זכור” ואחד כנגד “שמור”. ויש שנהגו בשבעה נרות – כנגד ימי השבוע. ויש שנהגו עשר – כנגד עשרת הדיברות. וכן יש הנוהגים להוסיף נר עבור כל ילד.

לנוהגים לומר בימות הקיץ “משיב הרוח ומוריד הטל”, כפי הנוסח שמברכים בתפילת הטל ביום טוב ראשון של פסח, מהו מקור לכך?

שאלה

לנוהגים לומר בימות הקיץ “משיב הרוח ומוריד הטל”, כפי הנוסח שמברכים בתפילת הטל ביום טוב ראשון של פסח, מהו המקור לכך?

תשובה

כתב בעל המחצית השקל (סימן קיד סק”ג) שמדברי מרן השו”ע משמע שיש לומר רק מוריד הטל בימות הקיץ, וכן הוא בנוסח התפילה של הרמב”ם (סוף ספר אהבה). ובנוסח תפילת רב עמרם גאון וכך כתב בעל הכף החיים (שם סקי”ז) שכן הוא בפשטות מנהג בני ספרד.
אולם הב”ח (שם) ביאר בדברי הטור (שם) שנוסח ספרד הקדמון היה לומר “משיב הרוח ומוריד הטל”, וכך פסק לומר בעל המגן אברהם (שם סק”ג), והנוסח הינו על פי מה שאמרו רבותינו (תענית דף ג.) “בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר.. לפי שאינם נעצרים.. ואם בא להזכיר מזכיר”, ומשמע שקאי גם על טל וגם על רוחות.
ומנהג זה הובא בקיצור שו”ע (סימן יט, ג), ובטור כתב שמנהג אשכנז בקיץ היה לא לומר כלום, גם לא מוריד הטל.
שר בית הזוהר הרבי מזידיטשויב זצ”ל (הובא בספר פרי קודש הילולים) הביא שמנהג קדושי ארץ, הרבי מסאסוב והרבי מקוזניץ זי”ע, היה לומר “משיב הרוח ומוריד הטל”. ורבים נוהגים כך בפרט שהוא על פי סוד, וכפי שכתב בעל שולחן הטהור מקאמארנא זצ”ל (שם), (אם כי הביאו בשם ספר משנת חסידים הקדמון שמוריד הטל הוא ראשי תיבות מ”ה). וכך העיד בספר נימוקי חיים שכך היה נוהג בעל הבני יששכר זי”ע. ומפורש כן בסידור רבי יעקב קאפל [שהיה כידוע החזן אצל מרן הבעש”ט זי”ע]. ובשו”ת דברי יציב (או”ח א, סז) כתב שמנהג זה הוא העיקר לדינא.
וסמך לכך הוא נוסח התפילה בתפילת טל ביום טוב ראשון של פסח, שנראה מכך, שכך היה הנוסח במשך כל ימי הקיץ (דברי ישראל וועלץ חלק א סימן מא).
ועל כן הנוהג לומר: משיב הרוח ומוריד הטל, ימשיך במנהגו, שכך הכריעו רבים מהפוסקים והמקובלים.

אנו מגדלים תוכי ודגים, האם מותר לתת להם אוכל שאינו כשר לפסח?

שאלה

אנו מגדלים תוכי ודגים, האם מותר לתת להם אוכל שאינו כשר לפסח?

תשובה

מרן השולחן ערוך (סי’ תמ”ב ס”ד) פסק שאם תערובת חמץ נפסלה מאכילת אדם מותר לקיימה וליהנות ממנה בפסח (ב”י ריש סי’ תמ”ב מהרמב”ם ועוד), ולכן מותר לתת לדגים ולעופות תערובת חמץ שנפגמה מאכילת אדם. וקטניות בוודאי מותרות לחלוטין. ואם אי אפשר להאכילם אלא בחמץ ממש, משום חשש נזק לחיות בשינוי המאכל – ימכור את החמץ ואת החיות לגוי, ויאכילם אף שאינם שלו, משום חשש צער בעלי חיים אף שאינם שלו, כדברי ערוך השולחן (או”ח סי’ שכ”ד). אך כאמור אם ניתן מותר לכתחילה להאכילם בתערובת שנפגמה, וכן פסק האור לציון (ח”ג עמ’ צ”ב).

אני גר בארצות הברית ליד מאפייה האופה חמץ. האם מותר לי לשהות בביתי בפסח?

שאלה

אני גר בארצות הברית ליד מאפייה האופה חמץ. האם מותר לי לשהות בביתי בפסח?

תשובה

בביאור הלכה (סי’ תמ”ג ס”א ד”ה “אפי’ חמצו”) הביא בשם האחרונים שאסור להריח פת חמה של גויים בפסח. המהרש”ם (הג’ או”ח סי’ תמ”ח) הוסיף שכשאין ברירה יכוון שלא ליהנות מהריח של הפת. וזוהי עצתי עבורך, משום שכבר אמרו רבותינו (ירושלמי חגיגה פ”ב) שאימו של אלישע בן אבויה (“אחר”) הריחה ריח של עבודה זרה כשהייתה מעוברת, ומשום שנהנתה ממנו פעפע בה אותו הריח ולאחר מכן גרם לבנה לצאת לתרבות רעה

קטניות בתבשילים לפסח

שאלה:

לפי המבואר ברמ”א [תנג’, א’] שקטניות אינן אוסרות התבשיל, ועוד שמוסיף אע”ג שאסור לערבם לכתחילה, מתיר להניח נרות שיטפטפו שמן קטניות לתבשיל, ומבואר בדרכי משה שהטעם הוא משום שהוי רק מנהג ובכה”ג לא החמירו. ועוד שכל הנ”ל מיירי בפסח עצמו, אך מלפני הפסח נראה שקל טפי שהרי מבואר במשנ”ב [תנג’, ס”ק כ’] שנחלקו הפוסקים האם מותר לבטל חמץ מלפני הפסח ע”מ לאוכלו בפסח, ואע”ג שפסק לחומרא, בדחק סומך להקל משום שאזלינן בתר המיקל בדרבנן, כמבואר בשער הציון. ועוד שמסתבר לומר שהמפעל המייצר את המאכלים הללו, מותר לו לערב את הקטניות עבור בני עדות המזרח הנוהגים היתר בקטניות, וממילא לא שייך בזה לגזור משום ‘אין מבטלים איסור לכתחילה’, ולהגיד שהקניה עצמה נחשבת כעשייה לכתחילה ג”כ לא מסתבר, וכן מפורש בט”ז [יו”ד קח’ ס”ק ד’].
האם לפי כל זה, יהיה מותר לאכול תערובת קטניות שהתערבה מלפני הפסח אף לכתחילה? כגון שוקולד המכיל שמן סויה וכד’ דברים שברכיבים מעורב קטניות אך הם בטלים ברוב (תנג’, ס”ק ט’) ואינם ‘מעמיד’ או ‘עיקר הטעם’?

תשובה:

כמעט ואין תוספת קטנית שלא נועדה לתת טעם או להעמיד. והאשכנזים החמירו בזה יותר מחמץ עצמו. ולתינוק יש להקל לכתחילה. ובפרט בקטניות שגזרו הקהילות ואינם בגדר קטנית שכתבו הראשונים לדוגמא לציטין.

האם מותר למכור חמץ גמור במכירת חמץ?

שאלה

האם מותר למכור חמץ גמור במכירת חמץ?

תשובה

נקדים ונאמר שעיקר מכירת חמץ היא שיוציא הגוי את החמץ מבית היהודי (מ”ב סי’ תמ ס”ק יב).
כיום מקילים בזה, משום שאין לגוי יכולת וכוח לקחת את כל החמץ מבית היהודי, ולכן משכירים או משאילים לו מקום בבית ומסתפקים בזה.
נוסיף שכל מכירת החמץ תוקנה בלית ברירה, כפי שכתוב באריכות בישועות יעקב, באליה רבה ובמחצית השקל (שם). שבתחילתה הייתה המכירה מיועדת רק לאלו שיש ברשותם חמץ גמור בכמות גדולה, אולם בחמץ שאינו בעין או בכמות קטנה חששו לכמה חששות: א. הערמה. ב. אי מסירת המפתח לגוי. ג. שמא המכירה לא תהיה כהוגן.
אמנם במרוצת הדורות התירו בכל אופן ובכל צורה שהיא. וזו הסיבה שיש רבים שאינם מוכרים חמץ גמור אלא מבערים אותו בשריפת חמץ ומוכרים רק את תערובות החמץ, הוה אומר כלים, תרופות ודברים שיש בהם חשש מתערובת חמץ. ויש שהחמירו עוד יותר ונתנו את החמץ שלהם לחנווני שמכירתו יותר טובה משום שיש לו הפסד מרובה בביעור כמות החמץ שבידו. לכן מותר למכור חמץ גמור, אך על כל פנים מי שמחמיר תבוא עליו ברכה.