כיצד ניתן לחזור בתשובה כלפי אדם שטרם פטירתו אמר לבנו כי אינו סולח לי לעולם?

שאלה

כיצד ניתן לחזור בתשובה כלפי אדם שטרם פטירתו אמר לבנו כי אינו סולח לי לעולם?

תשובה

אם יש כאן עניין ממוני, תלך לבית הדין ותסדיר מול הבן את הדבר והכל יבוא על מקומו כפי שיפסקו הדיינים כך ייפסק בבית דין של מעלה.
אולם אם מדובר בעניין אישי ביניכם יש סדר בקשת מחילה שמופיע בשלחן ערוך (או”ח תרו ב). יש לקחת עשרה גברים לקברו ולומר: ‘חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו”, ויש לציין בפירוש במה חטא כנגדו (מ”ב ס”ק טו). והעשרה אנשים יאמרו ג’ פעמים: “מחול לך”, ואם הקבר רחוק ממך אתה יכול לשלוח שליח עם עשרה אנשים (ס”ק יד). ואם גם זה מסובך תיקח עשרה אנשים במקום שבו אתה נמצא, ותאמר בפניהם, ודי בזה. אבל פעולה זו הינה בדיעבד גדול מאד, ועדיף לעשות כל מאמץ להגיע לקברו בעצמך או באמצעות שליח. וסר עוונך וכופר.

אנו נוהגים כמנהג האר”י ז”ל להלקות קודם יום-כיפור. א. האם יש סדר למלקות? ב. האם לעשות זאת קודם תפילת מנחה או לאחר מכן?

שאלה

אנו נוהגים כמנהג האר”י ז”ל להלקות קודם יום-כיפור.
א. האם יש סדר למלקות?
ב. האם לעשות זאת קודם תפילת מנחה או לאחר מכן?

תשובה

האר”י הקדוש דווקא לא כל כך הקפיד על מלקות, כי כיום אין לנו מומחין בדור זה, ויש בכך צער בלבד, ואין מקום לצער את האדם בערב יום הכיפור שהוא יום-טוב. ואם לקה, היה מלקה קודם מנחה רק ארבע מלקות כנגד שם הוי”ה הקדוש, ואחר כך טבל, על שם הכתוב “באנו באש ובמים” (תהלים סו יב) – כך מופיע בספר נגיד ומצוה מהמהר”י צמח. ובכלל פסקו הט”ז (סק”ד) והמגן אברהם (סק”ח) כי יש לטבול קודם תפילת מנחה בגלל הוידוי.
אגב, ראיתי מנהג שצריך לשרש ולעקור אותו – שתלמידים מכים את רבותיהם, וזהו איסור חמור של מזלזל בכבוד רבו, כאילו שרבו חוטא והוא התלמיד מעניש אותו. וכבר צעק על הדבר הזה החוות יאיר (מקו”ח סי’ תרז), וראוי למחות במי שנוהג כך.

באגרת התשובה לתניא פרק ג’ כתוב חצות דמיחשב גם כן תענית בירושלמי (נדרים פרק ח הלכה א) ושני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן. האם לפי הכתוב שני חצאי יום תענית נחשבים ליום תענית?

שאלה

באגרת התשובה לתניא פרק ג’ כתוב חצות דמיחשב גם כן תענית בירושלמי (נדרים פרק ח הלכה א) ושני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן. האם לפי הכתוב שני חצאי יום תענית נחשבים ליום תענית?

תשובה

ראשית יש להדגיש את דברי מרן השו”ע (או”ח סי’ תקעא), כי היושב בתענית וגופו אינו בריא וחזק, נקרא חוטא.
הוסיף מרן המשנה ברורה, שבתיקוני החטא הכתובים ברוקח והאר”י הקדוש, וכל הקדושים שביארו אופן הצומות, יש לצום גם כשאינו חזק, אלא אם כן יש סכנה בכך.
אולם בעל התניא באגרת התשובה (פרק ג) הורה שגם על כריתות ומיתות בית דין אם יש חשש מיחוש או חולי אין להתענות, ויפדה חטאיו בצדקה, ונפשך בצדקה פרוק, ומבאר שם את הסכום לצדקה.
ובעל היושר דברי אמת (אות מא) מרחיב באופן ההתלהבות לעבודת השית ששווה לתוצאת התענית.
ובעצם העניין של צום חלקי עד חצות הכריע מרן הרמ”א (סי’ תקסב) שיחיד אומר “עננו” בשומע תפילה, והט”ז סובר לדלג באמירה על המילים “יום צום תעניתנו”, כי אין כאן יום שלם. והבגדי ישע והמחצית השקל מכריעים כן לומר “עננו”. וכך מנהג בני אשכנז שהיחיד אומרו בשומע תפילה.
אולם בני ספרד הכריעו כדעת מרן השו”ע לאומרו ב”אלקי נצור” ולא לומר “יום צום תעניתנו” (כף החיים). ובוודאי אם אוכל לפני מנחה אחר חצות שאל לו לומר “צום תעניתנו” (משנה ברורה).
ומכל זה אתינן לדינא, שהיחס לצום עד חצות הינו לא כצום תענית, אך למרק חטא נחשב כמיעוט חלב ודם ויש לצרף כל חצי יום ליום שלם כדברי הרב זצ”ל.

במהלך השבת קפץ החשמל ונכבו האורות המזגנים והפלטות. קרוב משפחה שאינו שומר תורה ומצוות הרים את הפקק. האם מותר להנות מהמזגנים ולהשתמש בפלטות בשבת?

שאלה

הייתה לנו שבת משפחתית ובבוקר קפץ החשמל ונכבו בוודאי האורות והמזגנים ומן הסתם גם הפלטות. במשפחה ישנם חילונים, ואחד מבני המשפחה הזהיר את דודו החילוני שהוא לא ירים את הפיוז. הדוד לא שמע בקולו והרים את הפיוז.
א. האם מותר במהלך השבת להישאר באולם ולהנות מהאורות ומהמזגנים מחמת שלאו כל כמיניה לאסור עלי את השהות באולם.
ב. האם מותר לחמם על הפלטות לסעודה שלישית? (מעשה שבת, האם הגדרת תינוק שנשבה של החזון איש הופכת אפילו עשיה באיסור במודע לשוגג? האם הרמת הפיוז היא דאורייתא/ דרבנן? האם אפשר להגדיר את נפילת הפיוז של הפלטות כספק, שאולי רק הפיוז של האור והמזגן נפל, ולא של הפלטות?).

תשובה

א. ישראל מומר אסורה מלאכתו בשבת (פמ”ג סימן שכ”ה). ובימינו לדעת מרן החזו”א (יורה דעה סימן ב) דינם כתינוק שנשבה, אולם בשבת אסורה מלאכתם ורק בצאת שבת יש להקל מיד להתירה. אך יש מקום לראותו כשוגג בדבר, וחכמים לא קנסו במלאכה דרבנן בשוגג ויהא מותר מיד (חכמת אדם בנשמת אדם כלל ט, ועיין בהגר”א ריש סימן שיח. ודלא כהפמ”ג שם, והקל בדבר הביאור הלכה שם).
ב. הפעלת חשמל לדעת מרן החזו”א (או”ח נ) אסורה מהתורה, משום בונה. אך הבית יצחק והמנחת שלמה (א ט- יב) ועוד סברו שיש איסור מוליד (זרם) מדרבנן, וכן מעשה חול. ולדעת הראשל”צ הרב עוזיאל (ב, לו) יש בכך איסור מבעיר. רבים מן האחרונים חששו לסוברים שהוא איסור תורה (יבי”א חלק א סימן כ, מנח”י חלק ב סימן קיב). והאגרו”מ (חלק ג סימן מב) לא הכריע בדבר.
ומכל הנ”ל עולה כי באם האדם כבר נמצא ונוכח יכול להקל ולא לצאת מן הבית, אך יכוון שלא להנות אלא ממה שכבר קיים בעת כיבוי החשמל. אולם לחמם על הפלטה דבר לח שכבר אינו חם אין להתיר. אך אם הפלטה עדיין חמה והתבשיל חם ולא הוסר מהאש מותר להינות ממנו גם לאחר המעשה שבת.

האם יש להקפיד על דברי הזהר (פ’ בשלח) שלא להכין מיום אחד ליום השני?

שאלה

האם יש להקפיד על דברי הזהר (פ’ בשלח) שלא להכין מיום אחד ליום השני?

תשובה

לא ראינו מי שנזהר בזה (דברי תורה- מונקאטש מהדו”ת אות סט). והקומארנר (שלחן טהור סי’ קנח) כותב שכל מה שהקפידו הוא דווקא למה שהוא עיקר הסעודה ולא לדברים המתלווים לעיקר. וכן ודאי שמותר לקנות קניות עבור כמה ימים (לב חיים ח”ב סי’ קנ). אך כאמור הציבור לא מקפיד בזה כלל.

האם יש להקפיד שלא לאכול מקצה הלחם?

שאלה

האם יש להקפיד שלא לאכול מקצה הלחם?

תשובה

לא, זהו מאמר שנהגו לומר ואין לו בסיס, כך כתב המנחת יצחק (ח”ט סי’ ח) שידע את כל התורה כולה. בעל טעמי המנהגים כתב בשם היערות דבש שאדרבה בקצה הלחם נאחזים החיצונים יותר והברכה מבטלת את כוחם.

אני מצונן מאד, איך עליי לנהוג בקידוש שלא להדביק את כולם?

שאלה

אני מצונן מאד, איך עליי לנהוג בקידוש שלא להדביק את כולם?

תשובה

לעשות קידוש ומיד בסוף הקידוש לפני שאתה טועם לרוקן לכוס אחרת ממנה ישתו כולם, בעוד אתה תשתה מן הגביע שעליו קדשתה, כי המקדש צריך לשתות מהגביע.
אמנם מרן (סי’ רעא) פסק שאין זו חובה לחלק מהדעות ואפשר שמישהו אחר ישתה. אבל לדעת הגאונים לא יוצאים ידי חובה אם אין המקדש שותה, וראוי להחמיר שלא לעשות קידוש אם אי אפשר לשתות כלום. והחובה שכולם ישתו זו חביבות של מצוה ולמצוה מן המובחר (שם). לכן העצה הזו היא הטובה ביותר כדי לצאת ידי כל הדעות.

מנהגנו לעשות הבדלה בעמידה וחמי עושה בישיבה, לפעמים רעייתי מבקשת לשבת כי היא בהיריון, איך עליה לנהוג?

שאלה

מנהגנו לעשות הבדלה בעמידה וחמי עושה בישיבה, לפעמים רעייתי מבקשת לשבת כי היא בהיריון, איך עליה לנהוג?

תשובה

דעת מרן השו”ע (סי’ רצו) לומר הבדלה בישיבה, וכך פסק מרן הבן איש חי (פ’ ויצא) שזה המנהג בבגדד, וגם הכף החיים פלאג’י (סי’ לא) כותב שלפי הקבלה צריך לשבת.
רק שהאשכנזים נהגו בעמידה משום שאין הם נותנים לכולם לשתות מן היין (שו”ע הרב שם). ולכן מנהג חמיך הוא מדויק ובודאי שרעייתך יכולה לשבת.

האם נכון לפצל בין – 3 אבלים להיות בעלי תפילה, עד ישתבח, עד אשרי ומאשרי ועד סוף התפילה?

שאלה

האם נכון לפצל בין – 3  אבלים להיות בעלי תפילה, עד ישתבח, עד אשרי ומאשרי ועד סוף התפילה?

תשובה

לא נכון לפצל, אין לזה משמעות.
המשמעות היא לפי סדר העולמות, צריך שאחד יתפלל עד אשרי ומאשרי מתחיל סדר הפוך של אצילות בריאה יצירה ועשיה, אין טעם לחלק עד ישתבח, מעבר לזה זה מהווה גם בעיתיות. כי אם הוא אומר עד ישתבח, הקדיש שהוא אומר הוא בעצם מפסיק בין פסוקי דזמרה לברכות קריאת שמע ולא נכון לחלק זאת ל- 3, אלא אחד עד אשרי ואחד מאשרי זה הדבר הנכון ביותר.
הביאור הלכה סימן קל”ה יש לו מאמר שנקרא קדישין, שם הוא מרחיב בסדרי קדימויות, מי קודם למי לעבור לפני התיבה. יש גם הבדל גדול בין אשכנזים לספרדים. אצל ספרדים פחות, אם בכלל הקפידו להיות חזן, אלא רק לומר את הקדיש. אצל האשכנזים מאוד הקפידו להיות חזן כפי שכותב מרן הרמ”א סימן שע”ה יורה דעה, שמציל אביב ואימו מהגהינום.בתפילתו.
כשעסקינן בלגשת לחזן לפי האשכנזים בעיקר, יש סדרי קדימויות מי אומר את הקדיש, שבעבר היה נהוג שרק אחד אומר קדיש. היום נהוג שכמה אומרים ביחד. יש שם מדרג מאוד גדול, כדאי לראות שם בביאור הלכה סימן קל”ה.
כששנים שווים, שנים שיש להם יו”צ, שניים שבשנת אבלות, שניים שיש להם 30, אז במקרה שכזה, כותב הביאור הלכה שמחלקים עד אשרי ומאשרי.
מה מונח באשרי, בעצם הקדיש תתקבל שאחרי אשרי ובא לציון, תתקבל צלהותון (תתקבל הבקשות והתפילות), על מה זה מוסב? האם זה מוסב על שמונה עשרה, כלומר שהקדיש תתקבל הולך רטרואקטיבית על כל מה שהיה עד עכשיו? או שהקדיש תתקבל מוסב על אשרי ובא לציון והילך?
זו מחלוקת בן בני אשכנז לבני ספרד. לכן נוהגים שאם יש 2 חיובים שווים, אז הבא בתור מתחיל אשרי ובא לציון, וכפי שדיברנו גם ע”פ סוד משם יש התחלה של סדר עולמות כפי שיש מתחילת התפילה, עד אשרי.