מחצית השקל

פסק רבינו הרמ”א: י”א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום.

ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג’.. זכר למחצית השקל.

ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה.

וכתב הגרימ”ט בלוח א”י, שהמנהג לתת מחצית השקל אחרי מנחה.

ויש נוהגים, שנותנים פעמיים זכר למחצית השקל, בערב פורים כאמור וכן בפורים עצמו בשחרית לפני קריאת המגילה, כדי לצאת שיטת המ”א.

ממשיך רבינו הרמ”א: ויש ליתן ג’ חצאי גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו.

ובעל כף החיים הרחיב, שיש להדר ולתת ג’ מטבעות בערך חצי כל אחד מהם, ובכל אחד יש ערך כסף מזוקק מחצית השקל של התורה (9.620 גרם כסף צרוף), או עכ”פ סכום כסף שמכליל בתוכו ערך כסף זה,

אולם רבינו הרמ”א לא כתב, אלא לתת מטבע שיש עליו ערך של חצי, וכאן בא”י זה חצי שקל, על אף שאין בו כלל כסף זקוק , כי העיקר הוא זכר למחצית השקל, [והאומר בפיו שנותן מחצית השקל הרי שהקדיש כסף זה לצורך קרבנות ציבור – לצורך גבוה.]

ואם אין לו מטבע של חצי, כתב המהרש”ם [בדעת תורה],  שיתן  ג’ מטבעות של סך שלם ויכוון לתת חצי דרך חיוב והשאר מתנה.

ורבינו הגר”א חולק [על המרדכי והרמ”א], וסובר שאין צריך לתת ג’ מטבעות, אלא מטבע אחד זכר למחצית השקל.

כסף זה ייעודו, לדעת השע”ת והשעה”צ. לעניים דווקא. ולא לצרכי בית הכנסת.

רמ”א: ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן כ’ ולמעלה. אולם במ”ב כתב, שהמנהג לתת גם עבור בניו הקטנים, ואפילו לאשה מעוברת בעבור ולדה, כמו שנאמר, זה יתנו כל העובר על הפקודים’ ‘עוֹבר’ אותיות ‘עוּבר’. והמנהג לתת גם עבור הבנות, על אף שפסקו המ”א והתוס’ יו”ט שאין לתת עבורם. כיון שנאמר בתרומת השקלים לכפר על נפשותיכם על כן נותנים בעד כל בני הבית לכפר על נפשותם.

מתנות לאביונים

כתב בביה”ל בשם המאור: ולא יתן מתנות לאביונים קודם פורים, שמא יאכלוהו קודם יום הפורים.

אם כן העיקר שהעני ייהנה מהנתינה ביום פורים עצמו.

ולפי”ז פסקו המהר”י אסאד והמהרש”ם, שהמפריש מתנות לאביונים קודם פורים ע”י שליח ומגיע לידי העני בפורים עצמו, או שנותן לעני קודם הפורים אבל מַתְנה עמו שמעות אלו הם לצורך פורים – יוצא ידי חובתו. [כי כבר מי”א אדר פסק הרמב”ם שאפשר לצאת ידי”ח מת”ל, והרי כל החודש הזה נהפך לששון ולשמחה. ובוודאי כשמקפיד שיבוא לשימוש ביום הפורים.]

אולם מרן החיד”א סובר,  שמעשה ההפרשה צריך להיות ביום הפורים בדווקא.

ובעל הערוה”ש סובר, שאם עכ”פ ימנה שליח שביום הפורים עצמו יתן במקומו –מהני, כיון שאת ההפרשה עשו עבורי בפורים

ונחלקו הפוסקים בבן עיר שחובתו ביום י”ד ונותן לבן כרך שחיובו ביום ט”ו אי יצא ידי”ח, ופסק הגר”מ הלבשטאהם זצ”ל וכתב שהסכים עמו בעל המנחת יצחק זצ”ל, שאזלינן אחר המקבל, וכיון שקיבל ביום חיובו, ויעשה בו צרכי פורים – יצא הנותן ידי”ח. ולפי דברי החיד”א, יפריש ביום י”ד וידאג שיגיע לידי המקבל בט”ו.

ורבי מאיר ברנסדופר זצ”ל כתב לחלוק, מכיון שבזמן הנתינה [בט”ו], כבר אין חובת מצווה על המשלח, שחיובו בי”ד, הרי שלכו”ע לא יצא ידי”ח.

שבת חזון – מנהגים

שאלה

א) האם בשבת חזון מותר ללכת בבגדי חול?

ב) האם יש למעט בזמירות בשבת זו?

ג)האם נכון לומר “איכה אשא לבדי” בניגון איכה ו”לכה דודי” במנגינת “אלי ציון ועריה”?

תשובה

א) מרן הרמ”א (סי’ תקנ”א) כותב באופן פסקני בשם גדולי אשכנז (האגודה, המרדכי והרוקח) שאסור ללבוש בשבת חזון בבגדי שבת. ואם יוצא תשעה באב בשבת כך שהצום נדחה ליום ראשון אסור להחליף את הפרוכת של ארון הקודש לפרוכת של שבת. כשהיו מקומות באשכנז שהיו פורסים פרוכת שחורה לשנה שחל תשעה באב בשבת ונדחה.

אולם כתב הערוה”ש שהדבר כמעט נשתכח, כי יש הבדל חד מאוד בין מלבושי שבת למלבושי חול, ואזי זה נראה כאבלות בשבת. ומסיים את דבריו שבמקומות שאין הבדל בין מלבושי שבת למלבושי יום חול אסור להחליף לבגדי שבת, חוץ מהבגדים הסמוכים לבשר שאותם מותר להחליף בגלל הזיעה.

רק שכיום גם את מנהג זה לא נהג הציבור כולו, כמו שמופיע בדברי האר”י הק’ שלא לשנות מאומה משאר שבתות וכך מקובל בשם הגר”א שלא לשנות דבר (מ”ב). וידוע שהחת”ס היה לובש בגדי חול, וביאר שהסיבה שהאר”י הק’ לבש בגדי שבת הוא משום שהוא זכר כל הזמן מהאבלות על חרבן בית המקדש, אבל אם אנחנו נלבש בגדי שבת נסיח דעתנו מן האבלות. אך כאמור הציבור לא נהג כך ולבש בגדי שבת כבכל השנה.

ב) שרים את זמירות השבת בשבת זו כרגיל, כמו שפוסק האגרו”מ (ח”ד סי’ קי”ב).

ג) לגבי “לכה דודי” והפסוק בפרשת דברים- “איכה אשא לבדי” יש מנהגים שונים. המג”א (סי’ רפ”ב) כותב שנוהגים לקרוא את ההפטרה בניגון של איכה, וכך נוהגים רבים למנהג האשכנזים. אבל החסידים התנהגו כרגיל בשבת זו, ואפילו בשבת שחל בו תשעה באב שרו את הכל כרגיל ולא הוסיפו עניינים של אבלות. וכל אחד יעשה כמנהגו.

אעיר את תשומת לבכם שיש להיזהר שהבעל קורא יפסיק את הקריאה פסוק אחד לפני “איכה”, כדי שהעולה השני לא יתחיל בדבר קשה, כפי שגם נדפס ברוב החומשים.

כיוון עמידה בחופה בחו”ל

שאלה

אני עתיד לערוך חופה וקידושין בחוץ לארץ, לאיזה צד יש לעמוד בשעת הברכות?

תשובה

הבאר היטב (אבהע”ז סי’ ס”א סק”ז) כותב שצריך לברך כנגד צד מזרח, וגם החתן והכלה צריכים לעמוד לצד מזרח וגבם לצד מערב. והמהרי”ל כותב שהפנים של החתן והכלה יהיו לצד צפון ואחוריהם לצד דרום. והכנסת הגדולה כותב שכיום לא מקפיד בדבר כלל.

להלכה למעשה את שלוש ברכות הנישואים האחרונות “שמח תשמח”, “שוש תשיש” והברכה האחרונה אומר הרב שעורך את החופה וקידושין מופנה כלפי צד מזרח, משום שהן תפילות, וכמו שמבאר במחזור ויטרי, ואת שאר הברכות אפשר לומר לכל צד שרוצים.

ישיבה בשעת חופה

שאלה

מה ההיתר לכך שכיום חלק מהציבור יושב בשעת חופה?

תשובה

אכן בהלכה מופיע שהציבור יעמוד בשעת החופה, אבל בעל השערים המצוינים בהלכה (סי’ קמ”ח) מבאר שמוטות החופה הופכות את החופה לרשות בפני עצמה, וכמו ספר תורה שמונח בארון שאין חיוב לעמוד בפניו, ועל כן אין חיוב לעמוד. ולדעתו מה שכתוב בהלכה לעמוד אמור לגבי אלו שנמצאים בתוך החופה עצמה, ואכן הם באמת נוהגים לעמוד.

עקיפה של אח/ות בוגר/ת בשידוכים

שאלה

שלום הרב, אחותי הגדולה עוד לא התחתנה, שמעתי שיש איסור לעקוף אותה בשידוכין כשאינה מסכימה (מחשש שהדבר יפגע בשידוכיה), כיצד יש לנהוג?

תשובה

בעקבות הסיפור של יעקב ולאה פסק הש”ך שהלכה כלבן הארמי, שקודם משדכים את הבוגרת ורק אז את הצעירה. אבל מהראוי שהאחות תמחל לאחותה ולא תפסיד מלוותר, שכן מי אמר שבגלל זה תיפגע בשידוכיה? אמנם אם לא תמחל אז לכאורה אסור לאחות לעקוף אותה עד שתמחל לה.

שמירה על צניעות אצל בנות קטנות

שאלה

שלום הרב, בתי בת חמש וברצוני לדעת מהו הגיל שהחל ממנו צריך להיזהר בהלכות צניעות אצל בנות קטנות?

תשובה

לעניין איסור נגיעה פסק מרן הגרש”ז (הלי”ש פ”כ) שהדין זהה לאיסור ייחוד, הוה אומר שמגיל שלוש אסור לגעת נגיעה של חיבה בילדה שאינה שלו.

לעניין איסור ראייה והסתכלות, וממילא גם לעניין ק”ש למול חוסר צניעות, נקטו הפוסקים כדברי מרן החזו”א (סי’ ט”ז) שכל שאין דעת בני אדם עליהן בגלל גילן- אין חשש. לכן עד גיל שש-שבע אין איסור (הלי”ש שם). אבל מגיל זה יש כבר איסור. לכן אלו שמביאות את הילדות לבית הכנסת בלבוש קצר מעל גיל שבע יש למחות בהן.

רק אציין את דברי רבינו הקדוש רבינו יונה שיש הבדל בין ראייה להסתכלות, זאת אומרת שהבטה אסורה אך ראייה באקראי ללא הבטה מותרת, וכמובן כל זה כשיש צניעות (מ”ב סי’ ע”ה).

מנהג שלא לאכול בשרי וחלבי באותו היום

שאלה

הבן שלנו נוהג שלא אוכל באותו יום בשרי וחלבי, מה עלינו לעשות?

תשובה

יש לומר לו להפסיק עם זה ושינהג המתנה של שש שעות. ותספרו לו שבדיוק את אותה השאלה שאלו את הבן איש חי (תורה לשמה סי’ רי”ב), והוא הגיב בפסקנות שאדם לא צריך להיות יותר צדיק מהאריז”ל. נוסיף שמרן הרמ”א מביא שבכל גלילותיו נהגו בהפסק של שעה אחת, ויש לזה סימוכין בזהר, כידוע מדברי מרן הגר”א. אמנם הט”ז כותב שלא מצא סימוכין לדבר, אבל כך נוהגים למעשה בהולנד, והרב פפויפר בקיצורו על הלכות בשר בחלב מתייגע להבין מה הסיבה להקל.

והיו רבים שנהגו להמתין שלוש שעות בין בשר לחלב, אך על כל פנים אנו נוהגים להמתין שש שעות. והוסיף דו”ז מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל שמלשון המאירי שכתב חמש או שש שעות משמע שדי בקצת מהשעה השישית, וגם ברמב”ם (מאכלות אסורות ט כח) הלשון היא “והוא כמו שש שעות”. וכמו שכותב מרן הראשל”צ (יבי”א ח”א סי’ ד’, ח”ג סי’ ג’) שבזמנם לא היה שעון מסודר וכל חצי שעה נחשב כסמוך.

נוסיף לכך גם את דברי הא”א (סי’ פ”ט ס”ב) שכתב שאחרי שינה אפשר להקל אף בשעה-שעתיים פחות מכך. ובהקשר זה מעניינים דברי הגר”מ שטרנבוך (תשוה”נ ח”א סי’ תל”א) שמרן החת”ס הכין לעצמו חלב על מנת לשתותו מיד לאחר השינה כשהיה זה בפחות משש שעות וכיוון שהחלב נשפך הבין החת”ס שאין לו להקל בזה.

מכל מקום די בשש שעות, ומעבר לזה זו חומרא דאתי לידי קולא. והרי גם התנא ר”ח בר אבא המתין פחות משש שעות, שלא כמו אביו, כי הגדיר את עצמו חומץ בן יין. ושואל הגר”א מדוע שהוא לא יהיה יין, אלא שהוא לא רצה לעלות למעלה מדרגתו.

מתן מקדמה לרכישת מוצר בעתיד

שאלה

האם מותר לתת דמי קדימה על מוצר על מנת לרכשו בהמשך במחירו הנוכחי?

תשובה

בעל האבני נזר (סי’ ריד) אסר את הדבר. אולם המהרש”ם (משפט שלום סי’ רט) התיר זאת, וכפי שכותב שם כך ‘עמא דבר’- הציבור נוהג. אולם כל הבעיה היא רק בנתינת סכום משמעותי, שאז היה מקום לומר שמשום הסכום המוכר מוזיל את המחיר. אולם היום נתינת ‘מקדמה’ נעשית על ידי סכום קטן ולא משמעותי, ובדרך כלל המוצר זמין אצל המוכר, ממילא הדבר בוודאי מותר, שכן ברור שלא קיבל הלקוח הוזלה משום הקדמת המעות (משפט שלום שם).

 

איסור ריבית

שאלה

שילמתי סכום כסף עבור בתי שתחי’ לחנות מוצרי חשמל, ולא קניתי עדיין דבר, רק סיכמתי שהמחיר יהיה לפי המחיר העכשווי ובתי תבחר איזה מוצר שתרצה. האם יש במעשה זה משום איסור ריבית?

תשובה

אכן יש בזה איסור ריבית של הקדמת מעות, משום שמצב זה נחשב כ”לא יצא השער”, שזהו העקרון שאנו נשענים עליו תמיד בהלכות ריבית.

וכאן לא קיים יסוד זה, שכן המוכר אינו יודע מה ומתי הבת תרצה לקנות, ובשל כך הדבר אסור.