שאלה
האם צריך להחמיר ולא לאכול סופגניה אלא בתוך הסעודה ולכוון לפטרה יחד עם הפת או לאוכלה כמזון ולא כקינוח (יעוין ביאור הלכה ד"ה יר"ש ובעוד פוסקים שהביאו פתרונות שונים). וכמו כן האם צריך לחוש ולא לאכול מהסופגניות יותר משיעור קביעות סעודה?
א. כדי לחוש לדברי מרן השו"ע (סי' קס"ח יג) שהביא מחלוקת ר"ש ור"ת, וסיים שיר"ש יחמיר לצאת ידי חובת שניהם לאכלם בסעודה וכו'. ואף שמהמ"ב משמע שמה שכתב שירא שמיים יחמיר זה דווקא בכגון שחשב מתחילה לאפותה. מ"מ פשט השו"ע להחמיר, ונראה שמודה לו בזה זקני הרמ"א שכתב "רק שנהגו להקל".
ב. כיוון שבהרבה מאפיות למיטב ידיעתי הסופגניות עוברות תהליך של אפייה (אפילו קלה כל שתהא, לפני או אחרי הטיגון. ועל סופגניות מיוחדות שלכתחילה רק אופים אותם, שאז פשוט שדינם כלחם לכל דבר לא דיברתי, אך כנראה שהן פחות מצויות או שגם אם כן אופים אותם, מ"מ מוסיפים בעיסה הרבה מתיקות) והרי אף שהביאור הלכה שם ד"ה "וכל זה" דחה דברי הט"ז, מ"מ חשש לו במקום שבישל או טיגן ואח"כ אפה. ולכאורה הוא לא נחית לחלק באיכות האפיה ובכמות הזמן (כמו שרצה לחדש בס' ברכת הבית ט, מא).
ג. ידוע שדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לחוש (וכן כתבו בשם הגר"נ קרליץ שליט"א, והגר"מ אליהו זצ"ל שהחמיר לא לאכול חתיכת קוגל בשיעור יותר מ-173 גרם) לקביעות סעודה בקוגל אף שהיה בישול בתחילה. ואף שאין לאטריות דין עיסה עבה כ"כ, ואף שאין לאטריות צורת פת כלל וכלל, ולעיתים הקוגל נאפה בצורת טיגון עם קצת שמן, א"כ לכאורה צריך לחוש גם בנידון הנ"ל גבי סופגניות.
כמובן שהעולם נהגו להקל, והנח להם לישראל אם לא נביאים בני נביאים… מ"מ חפצתי לברר את הסוגיה עם הרב. באהבה רבה וברכת חודש טוב.
תשובה
אל מעכת"ה ידי"נ וידיד ה', המעוטר בכל מדה נכונה, הגאון הגדול, מעוז ומגדול שלשלת היחוסין וממנו תוצאות חיים, הרב _____.
בדבר שאלת חכם חצי תשובה מאהבה, בעניין הסופגניות הנהוגות לאכלם בימי החנוכה משום חביבות הנס. וכדי להבין את הדברים על בוריים נרחיב ונסכם להלכה בחסד ה' הגדול עלינו (סימן קסח יג).
א. נחלקו גדולי העולם בדבר הקמח והמים שלשו אותם לבלילה עבה ולא הניחו אלא מעט תבלין בתוך העיסה, ולאחר מכן בישלוה במים או טיגנו בשמן הרוחש את העיסה, ויש בכל חתיכה המבושלת או מטוגנת (בשמן עמוק- שהוא כבישול) שיעור כזית (27.5 גרם)- האם ברכתה "המוציא" ויש להקדים נטילת ידיים ולחתום בברכת המזון באכל שיעור כזית או שברכתה "בורא מיני מזונות". והכרעת מרן הרמ"א (שם) שמברכים "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה". וכך הכריע הכף החיים מהרבה פוסקים ספרדים. וגם בשיעור שביעה הדין כן.
ב. ואפילו אם בתחילה הייתה מחשבה לאפות את העיסה, ואחר כך התחרט בדבר ובישלה או טיגנה בשמן עמוק, מברך "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה". זו הכרעת הדגול מרבבה, וכמותו הכריע מרן החזו"א (סי' כו). ובוודאי אם מראש חשב רק לטגן או לבשל שאף בשיעור שביעה מברך "בורא מיני מזונות". אולם חתך מרן הרמ"א שירא שמיים יאכל מאכל זה בתוך הסעודה.
ג. טיגון בשמן באופן שהעיסה מקבלת טעם נרגש מהשמן, וכנ"ל טיגון בהרבה תבלינים, ברכתה "בורא מיני מזונות" (הט"ז, שו"ע הרב ומ"ב).
ד. עיסה שעירבו בה רק מים או רוב מים וטיגנוה במעט שמן או אפו אותה, אולם אם מילאו אותה במיני מתיקה וכך אפו אותה דינה כפת הבאה בכיסנין וברכתה "בורא מיני מזונות". ויש לדעת שאם לקחו את הבצק או את הקמח והניחוהו במים רותחים ואח"כ הכניסוהו לתנור אפילו חתיכות פחותות מכזית, מכיוון שתואר לחם עליו ברכתו "המוציא" (עפ"י שו"ע סעיף יד ושלחן ערוך הרב ופמ"ג).
וכן הדין אם אחרי ההשרייה במים או שמן עמוק טיגנו במעט שמן- ברכתו "המוציא".
וכל זה בבצק שיש בו רק או רוב מים. אולם אם רובו מי פירות בלישה אזי אפילו בבישול שלאחריו אפוה עדיין ברכתה "בורא מיני מזונות", אפילו בשיעור קביעות סעודה (על פי קצוה"ש סי' מח). ובמי פירות הכוונה למרגרינה, מיצים, ביצים ולכל התוספות, והקמח לא עולה בחשבון הכמות.
לאחר הקדמה זו נכריע להלכה בס"ד:
סופגניות שיש בעיסה רוב מי פירות (כהגדרתן לעיל)- ברכתם "בורא מיני מזונות", אף בקביעות סעודה (וירא שמיים יחמיר לאכלן בסעודה, אם קובע עליהן סעודה).
סופגניות שיש בעיסה רוב מים, מכיוון ששרויות בשמן עמוק- ברכתם "בורא מיני מזונות", אף בקביעות סעודה (כדעת הט"ז והמ"ב).
סופגניות שאחרי בישול או טיגון בשמן עמוק, שדינו כבישול, אופים אותן בתנור או מטגנים אותן במעט שמן- כשיש בהן רוב מי פירות- ברכתן "בורא מיני מזונות" ואם קבע סעודה (230 גרם, ויש מקילים לפי שיעור שביעתו)- ברכתן "המוציא". ואם הטיגון נעשה בשמן שנותן טעם ברכתן "בורא מיני מזונות".
וכשיש בהם רוב מים- ברכתן "המוציא".
חותם בברכת התורה, ורבנן אמרי אהבת עולם ואהבה רבה.
ידיד נפשו
תגובות אחרונות