Archive for category: שו"ת עם הרב חיים אידלס

שאלה

לצערי אמי נמצאת במרכז סיעודי ודעתה משובשת מה יש לעשות אם היא תצעק אליי שהיא רוצה לאכול ביום כיפור?

תשובה

ראיתי במועדים וזמנים לגר"מ שטרנבוך על פי דברי מרן החת"ס והפמ"ג שאסור לתת אוכל אפילו לחסרי דעה ביום הכיפורים, כי אין זה שונה מלהאכיל אותם נבילות וטריפות שאסור, וגם כאן יש איסור מפורש לאכול ביום הכיפורים. אולם אם היא לוקחת בעצמה את האוכל אין צריך למנוע אותה מלאכול!

וראיתי גם במקראי קודש מדו"ז הרב פראנק זצ"ל שנסתפק לגבי בית אבות שמניחים אוכל על השולחנות לקשישים והם באים ואוכלים, האם זה נחשב כמו שמאכילים אותם בידיים או כמי שאוכלים בעצמם.

נעיר מנסיונו של רב של מרכז רפואי לשעבר שלפעמים אם לא נותנים להם לאכול הם נכנסים להיסטריה ולפסיכוזה, מצבי חרדה קשים, ובמקרה שכזה אז ודאי וודאי שמותר להאכיל אותם גם בידיים משום סכנת נפשות.

שאלה

האם מותר לקרוא קריאת שמע קודם התפילה ובלא תפילין?

תשובה

בשו"ע (סי' ס') נפסק שאדם שקרא קריאת שמע בלא ברכותיה יצא ידי חובה, וסיים בדבריו שיחזור ויקרא קריאת שמע בזמן התפילה עם ברכותיה. וכתב מרן המ"ב  שהטעם הוא בכדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה- קריאת שמע. מרן הגרש"ז פסק שכשרואה האדם שהחזן עומד להתחיל בחזרת הש"ץ ידלג על קריאת שמע ויתפלל עם הציבור.

ולעצם הדין, כאשר האדם קורא קריאת שמע בלא תפילין קודם התפילה על מנת לקרוא קריאת שמע בזמנה, כתבו הפוסקים שאין בכך כמי שמעיד עדות שקר בעצמו כיוון שאח"כ יקרא קריאת שמע עם תפילין. ואדרבה עדיף לעשות כך, כיוון שזמן קריאת שמע הוא מדאורייתא. אלא שלפי טעם זה אסור לדלג על קריאת שמע אף כדי להתפלל שמונה עשרה במניין, כיוון שבזה נחשב כמעיד עדות שקר בעצמו, אלא כשיגיע בברכות ק"ש לקריאתה- יקרא יחתום בברכת "גאל ישראל" עם החזן ויתפלל תפילת לחש עם כל הציבור.

אמנם אדם שבתוך התפילה אומר ברכות קריאת שמע וקורא את שמע בלא תפילין וטלית (לנוהגים) כשיש ביכולתו- נחשב כמעיד עדות שקר. ולכן אם אין לו טלית ותפילין ימתין אחר ברכת "ישתבח", יקבל מחבר שסיים תפילתו ויאמר ברכות ק"ש ושמע ישראל אפילו שלא נחשב כמתפלל במניין. נעיר בהקשר זה את דברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאם יש מישהו מהציבור שעדיין נמצא בעמידה נחשב למצטרף אליו כמתפלל במניין.

בהקשר הלקיחה של תפילין מאדם אחר חשוב להעיר הערה חשובה מאד מבחינה הלכתית. לתפילין יש מקום מלפנים ומאחור; מלפנים אין לעבור עם חלקן הקדמי את תחילת גדילה השערות (ואפילו אדם ששערותיו ארוכות לא הולכים אחר זה אלא אחר שורש גידולן) וסוף הבית לא יעבור את תחילת המקום שמוחו של תינוק רופס בו, אותו החלק השקוע שבמרכז הראש, ולא כמו אנשים שמניחים את חלק מהתפילין במצח, שאז גם מבטלים מצות תפילין, גם מעידים עדות שקר וגם מברכים ברכה לבטלה. ולכן קודם הנחת תפילין של חברו יראה שהן בגודל שיכול להניחם במקום כמו שצריך או יבקש רשות להקטין את היקף הרצועות, שאם לא כן יצא שכרו בהפסדו.

כך גם יש לשים לב שהתפילין של יד תואמות את מנהג הנוטל אותו מצד מיקום היו"ד וצד הקשירה, ורק לאחר מכן לברך עליהן ולהניחן.

שאלה

האם יש ענין לא לשלב את אצבעות הידיים זו עם זו?

תשובה

יש להיזהר שלא לשלב את אצבעות הידיים זו בזו. והמקור לכך הוא בזהר (ויקרא כד.) שכותב שאחרי שנסתיים על האדם דינים רח"ל החוטא משלב את אצבעותיו ובזה בלי ידיעתו חותם עליו את הדין, משום שהימין נכפפת לשמאל. וכן כתבו במעבר יבוק, וביסוד ושורש העבודה (שער הכולל פי"ט) באריכות ובפסקנות. וכן מצאתי בעטרת זקנים על השו"ע (או"ח סי' מ') למיטב זכרוני שכותב שאין לעשות זאת כי מגדיל בזה את הדין על החסד.

ומעבר לזה, מצאתי כן במרן הבא"ח (ש"ב פרשת פנחס אות יח') שהביא זאת בשם דברי האריז"ל (שער רוה"ק י.). והוסיף שכדאי להקפיד שתמיד יהיו הזרועות מקדימה ולא מאחורי גופו. ויש לעניין זה גם ביטוי בהלכה, במה שכתב מרן השו"ע (או"ח סי' צ"ה ס"ג) שיש להתפלל שמונה עשרה כשידיו כפותין על לבו באופן שיד ימין תהיה על יד שמאל. והט"ז מבאר שאין הכוונה חלילה לפכר את אצבעות הידיים כי הדבר מביא דינים על עצמו. וכן פסקו השו"ע הרב והכה"ח  עפ"י דברי קוה"ק מרן האר"י הנ"ל.

ולכן צריך לומר שמה שדודי זקני אביר ההוראה מרן הגרי"ש זצ"ל שילב כל הזמן את אצבעות ידיו הקדושות זו בזו, הוא משום שידע שאין לו מה לחשוש ממה שנאמר בזוהר שגורם שפוסקים על הרשע דין והוא חותמו בלי ידיעתו ע"י בשילוב אצבעותיו זו בזו, משום שהוא היה צדיק וגדול הדור. וכמו שראיתי בעיניי את מרן הרבי מגור נופל אפיים על ידו הגלויה, שלכאורה זה נגד מה שמבואר בהלכה. אך המעיין בהלכה ישכיל שהאיסור הוא משום ששעת נפילת אפיים היא שעת דין, וכפי שצווח הנביא העוונות חקוקים על העצמות- "עוונותיכם חקוקים על עצמותיכם". ולכן למרן שליט"א אין מה לחשוש כלל מהדבר.

שאלה

שלום הרב,

א. מה המקור לצום ערב ראש השנה, ומדוע "העולם" לא נוהגים בו? והאם אדם שאביו נהג בצום זה מחויב בו?

ב. עד מתי יש לצום והאם ניתן לקום קודם עלות השחר לאכול

תשובה

מנהג זה הוא מנהג אשכנז שמופיע בטור (סי' תקפ"א) אשר מסתמך על מדרש תנחומא, ומרן השו"ע פסק שכך הוא המנהג. עוד הביא המג"א מביא בשם גדול רבני אשכנז המהרי"ל, שהוא אבן יסוד למנהגי אשכנז איש מפי איש, שאפילו נערים ונערות מגיל בר-מצוה ובת-מצוה צמים צום זה כמו המבוגרים. אמנם צום זה אינו תענית ציבור, ולכן פסק מרן הרמ"א שלא קוראים בצום זה את קריאת "ויחל" ואין צריך לקבל את התענית ביום שקודם התענית בשעת המנחה. מכאן שמדובר בצום קדום שהחובה לנהוג בו אינה מכח המנהג שנהג האב אלא כי כך נפסק להלכה להדיא. לכן איני יודע למה הכוונה באמרך "העולם", שהרי יש דין וכך נוהגים ומי שלא יודע צריך ללמוד וליישם.

מרן (סי' תקפ"א) פסק שבצום של ערב ראש השנה אין צורך לא בהשלמה ולא בקבלה. ביאר המט"א את דבריו שאסור לצום עד צאת הכוכבים, כי הרי אסור להיכנס לראש השנה מעונה, ולכן מסיימים את הצום בפלג המנחה-קטנה לאחר שיתפלל מנחה. וכך פסק למעשה גם מרן המ"ב (סי' תקס"ב). אולם היו שחלקו על מרן המ"ב ופסקו שאפשר לאכול מיד לאחר שיתפלל מנחה גדולה, ולדעתם יאמר במנחה זו "עננו", וכך היא דעת המחצה"ש (סי' תקס"ב). וכן הורה גם המט"א לכל מי שחלוש בטבע מזגו. אולם כמדומני מנהג העולם כדברי היעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ז), שמיד אחרי חצות אפשר לאכול.

יש להעיר שאין לקבל תענית במנחה שקודם הצום, משום שע"י זה יהיה מחויב לצום עד צאת הכוכבים, הוי אומר ממש עד יום טוב של ראש השנה. במקרה שקיבל על עצמו תענית במנחה ולאחר מכן אינו מעוניין להשלימה יצטרך לעשות התרת נדרים, אלא אם כן מלכתחילה בשעת קבלת התענית קיבל על עצמו לצום רק עד חצות היום או שעת המנחה. אמנם כיום שהציבור חלוש וטרוד מאוד בערב יום-טוב אפשר להקל לפטור את התענית ע"י השתתפות בסיום מסכת, כמו שכתב בעל האלף-המגן, וכך היה נוהג הסטייפלר זצ"ל למעשה.

לגבי האכילה קודם עלות השחר כתב מרן הרמ"א  שיש חובה לקום לאכול קודם עלות השחר, כיוון שמנהג הגויים להתענות בערב החגא שלהם. אמנם הפוסקים כתבו שעפ"י הקבלה אסור לאכול קודם עלות השחר, אבל בוודאי מותר לשתות תה או קפה (באה"ט). כתב על כך מרן המ"ב שאם אדם אינו חלוש ראוי שיקפיד שלא לאכול בכלל, כמו שמהרח"ו בעצמו היה אוכל ושותה רק כשהיה חלוש, כיוון שכל האיסור הוא באכילה שיש בה מילוי הגוף ותענוג ולא בהפגת חולשה. לכן בערבי תעניות מותר לכתחילה לאכול קודם עלות השחר לשם חיזוק הגוף לקראת התענית, שכן הצום מתחיל בעלות השחר ולא לפני כן. אך שצריך לדעת היטב שההיתר לקום לאכול קודם עלות השחר הוא רק באופן שאדם עשה על כך תנאי מפורש קודם שהלך לישון. אבל אם אדם לא התנה יהיה מותר לו רק לשתות ולא לאכול או לטעום כלל, וזה דבר שצריך לעורר עליו.

שאלה

שלום לכבוד הרב,

חמי נוהג לשפוך קצת מן המשקה לפני כל שתייה והוא אומר שכך נהגו שכך נהגו אצלם במקנס, האם יש מקום למנהג זה?

תשובה

מה שנוהג מו"ח הוא מעיקר הדין, דינא דגמרא – התלמוד. ומה שאיננו נוהגים כך, עלינו התלונה ולנו יש צורך במענה לשון לתרץ את עצמנו. ומקור המנהג בדברי הגמרא (מסכת חולין קה:), מאימרה של אביי שלפני כל משקה צריך לשפוך מעט משום "מים הרעים". והפרשנים (רש"י, רבינו גרשום שם) מבארים שיש חשש ששד שתה מהמשקה, וע"י כך ששופכים מעט מהמים זה מתקן את החשש ואת הפחד. ופרשנים אחרים מבארים שיש חשש מנפשות המגולגלות שבתוך המשקה, וע"י השפיכה אין מה לחשוש.

ונציין שבעל שו"ע הרב (שמירת גוף ונפש ס"ד) ובעל הכה"ח (סי' קנ"ז, י') כתבו עניין זה להלכה בפשיטות ללא שום פקפוק. וגם רבי חיים פלאג'י (כה"ח סי' כ"ד) כותב בזה כמה פרטי דינים. וידוע שהרבי ממונקטש (דברי חיים ושלום אות רפ"ח) היה נוהג כך בכל משקה שמעורב בו מים. וראיתי במנח"י (ח"ג סי' ט"ז) שדן האם בשבת קודש יש בזה משום איסור בורר, ומסקנתו שאין בזה בורר כי הפסולת לא ניכרת. ומקובל לומר שמרן החזו"א ביטל את הדבר מכל וכל. עכ"פ מנהג מו"ח הוא לא מנהג אלא דין פשוט וברור, אלא שכיום לא נוהגים זאת בכלל, ובחו"ל נהגו בזה מעט שבמעט. והסיבה שמקילים בזה כיום היא משום שדנים לומר שכוח הטומאה נחלש מאוד בנושא רוחות רעות, מזיקים, שדים וכדומה, כפי שמקובל לומר בשם מרן החפץ חיים שכיום הדברים בהסתר והעלם גדול.

ולכן מו"ח ימשיך במנהגו, ואם ירצה להפסיקו הוא צריך התרת נדרים כראוי. אולם אתה ושאר העולם לא צריכים להחמיר בזה, ואף לא מצד גדר של המחמיר תבוא עליו ברכה.