Archive for category: שו"ת עם הרב חיים אידלס

שאלה

שלום לכבוד הרב,

בננו יהיה בעזרת ה' השנה (שהיא שנה מעוברת) בר-מצוה בל' שבט והוא נולד בשנה פשוטה, מתי חוגגים את בר המצוה שלו?

תשובה

אנו נחשיבו לגדול בשנת הבר-מצווה גם כן בל' בשבט בדיוק כמו בשנה שבה נולד, זו הוראתו של המהרי"ל דיסקין, וכן הכריע מרן הרב וואזנר (שבט הלוי ח"ו סי' ק"ה). אך הוסיף השבט הלוי שנכון שלא לצרף אותו לדברים שהם חובה מן התורה עד חודש לאחר מכן, מכיוון שלדעת ה'בני ציון' (סי' קנ"א) מבעל הערוך לנר הוא נעשה בר-מצווה רק בא' באדר ב', משום ששני ימי ראש חודש נחשבים כיום אחד, ולכן ניזהר בעניינים שכאלה.

רק יש להעיר שמדובר בנושא רחב מאוד ולכן אין להקיש את הדינים מדבר לדבר. משום שלדוגמא ביארצייט דעת מרן הרמ"א (סי' תקס"ח) היא שעבדינן באדר א', וטעמו משום שיארצייט הוא עניין אחר כיוון שצריך להיות "יום שמת בו אביו ואמו" (לשון מהר"י מינץ). לעומת זאת, בהלכות נדרים (יו"ד סי' ר"כ), שטרות (חו"מ סי' מ"ג) וגיטין (אהע"ז סי' קכ"ו) פוסקים שתמיד אדר שני הוא הקובע, משום שהולכים בהם אחר לשון בני אדם.

אך על כל פנים זו הכרעתנו בעניין הבר-מצוה: שנחשב כבר מל' בשבט, ובעניינים שיש בהם חובה דאורייתא נכון שלא להחשיבו כבר-מצוה עד חודש לאחר מכן.

שאלה

בליל הסדר יהיו בביתנו אורחים רבים והמלאכה רבה, האם ניתן להכין את חג הפסח ע"י גוי? שמעתי שיש בזה בעיה כלשהי.

תשובה

כך כתוב בפמ"ג, בספר התניא הקדמון ובמ"ב (סי' תס"ז). טעם הדבר הוא משום שלילה זה הוא הלילה בו נולד עם ישראל ונבדל להיות "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ולכן כל מאמצי לילה זה צריכים להיות דווקא על ידי ישראל שעושה את כל פעולותיו בקדושה לקראת ליל הסדר. אבל עניין זה הוא לכתחילה, ולא שזה פוסל או אוסר את השולחן כשנערך ע"י גוי.

כמובן שכל האיסור הוא דווקא בהכנת המאכלים וסידור שולחן ליל הסדר, אבל לא מדובר בעזרה בנקיונות, בהגשת האוכל, בשטיפת הכלים וכדומה- ולכן מותר בזה לכתחילה. גם לגבי הכנת המאכלים כל הבעיה היא בבישול עצמו, משום קדושת חג הפסח, ועל כן נמנעים שלא יהיה בהם מגע גוי. אבל פעולות שונות לקראת הבישול, כדוגמת קילוף ושטיפת הירקות- אין בעיה לעשותם בעזרת גוי.

רק נחתום בסיוג הדברים שזה רק למעליותא ולא לעיכובא, וכשאין אפשרות מותר להיעזר בגוי ללא שום פקפוק.

שאלה

ממתי צריך להקפיד עם התינוק על נטילת ידיים שחרית? כרגע כמעט רק יונק. אבל כבר צמחו שיניים ונותנים לו קצת לאכול בידיים?

תשובה

בעל שו"ע הרב (במהדו"ב) כתב שרק מגיל חינוך יש להקפיד, כלומר מגיל שש-שבע, והמקפיד קודם לכך קדוש יאמר לו.

כך פסק הגאון האדיר ה'קרן לדוד' בסימן הראשון של ספרו, ומרן הגרש"ז (הלי"ש פ"כ אות כה) והציץ אליעזר (חלק ז' סימן ב').

אולם באם יקפיד כבר מקודם גיל חינוך יועיל הדבר לטהרה נשמת הילד או הילדה, כפי שכותב מרן הבא"ח (פרשת תולדות).

וידוע שבכך התגדר מרן החזו"א שזכה למה שזכה בזכות הוריו שגידלוהו בטהרה.

בברכה נאמנה ואוהבת

שאלה

שלום הרב,

לפעמים אני בא לבית הכנסת כשהציבור נמצא כבר בתפילת עמידה, האם יש להמתין ולספור ספירת העומר במנין או להתחיל עמידה מיד ולספור לאחר מכן ביחיד?

תשובה

בעל השלה"ק (מסכת פסחים נר מצוה ד"ה "וכתב") ביאר שמצות ספירת העומר צריכה לכתחילה להיעשות ברוב עם ובציבור (ודבריו הובאו בפוסקים רבים). בנוסף, יש לתת את הדעת לעובדה שמצוות ספירת העומר אינה מצוה תדירה, לעומת מצוות אחרות שהינן תדירות, וכלל הוא בידינו שתדיר ושאינו תדיר- תדיר קודם, אך מצד שני עלולה המצוה שאינה תדירה להישכח. כמו כן, הקדמת קריאת שמע ותפילת ערבית לתחילת הלילה היא משום שמא ישכח לקרוא או להתפלל, לעומת זאת הקדמת ספירת העומר לתחילת הלילה היא מדין "תמימות תהיינה" – כפי שהאריך במו"ק (סי' תפ"ט). ודין "תמימות תהיינה" היא מצוה בכל לילה ולילה, כי לדעת רוב הראשונים בכל יום ספירת העומר היא מצוה בפני עצמה.

מכח הקדמה זו נשכיל בכמה דברים שהתבארו בין האחרונים; ראשית, אדם שיש לו מנין קבוע לתפילת ערבית בשעה מאוחרת, אל יקדים לספור ספירת העומר בתחילת הלילה, אלא יתפלל במנין הקבוע ויספור בציבור וברוב עם. משום שאחרת הספירה תהא נתונה ליחידים ולא לציבור והוא עלול לשכוח מלספור. טעם זה כתבוהו מרנן בעל המנח"י (ח"ט סי' נ"ו), האגרו"מ (ח"ד סי' צ"ט) והשבה"ל (ח"ו סי' נ"ג).

מי שבא לבית הכנסת בתפילת העמידה של ערבית, שעל כך פסק מרן (סי' רל"ו ס"ג) שמתפלל עם הציבור שמונה עשרה ואחר כך משלים ביחידות קריאת שמע וברכותיה, יתפלל גם בימים אלה תפילת עמידה עם הציבור, יספור ספירת העומר לאחריה ורק אחר כך ישלים קריאת שמע וברכותיה. אדם שבא בסוף תפילת לחש של ערבית ימתין ויספור עם כולם ספירת העומר, ואחר כך ישלים את כל התפילה, משום שאסור לפרוש מן הציבור ובמיוחד במצוה זו שנתקנה בשביל הציבור. על פי דברי המו"ק, שאין בהקדמת ספירת העומר לקריאת שמע משום עקירת המצוה התדירה מפני זו שאינה תדירה- כך נכון לעשות אף לכתחילה.

נדגיש שכמובן כל הדברים אמורים בתנאי שאין לו אחר כך מנין נוסף באופן מסודר, שאז יוכל לעשות הכל כסדרו ועל הצד היותר טוב.

אציין שדעת הגר"מ שטרנבוך (תשוה"נ ח"א סי' ש"י, ח"ב סי' רמ"ח) היא שגם בספירת העומר מעלת 'תדיר' עדיפה על מעלת 'ברוב עם', ולכן יש להקדים בכל גוונא את קריאת שמע ותפילה לספירת העומר. ומביא שהיה סיפור כזה אצל ר"ח מוולאז'ין וכך הכריע למעשה. אך כאמור לדעת רוב הפוסקים עדיפה מעלת הספירה בציבור.

שאלה

האם אירוסין נחשב כסעודת מצווה לעניין ספירת העומר?

תשובה

מעיקר הדין לא, כי הקישור שנעשה בין בני הזוג אינו מצד האירוסין אלא מצד ההסכמה שלהם. שהאירוסין שהוזכרו בדברי חז"ל זה מעשה הקניין שבין החתן והכלה, וכיום האירוסין הם כהסכמה גרידא. ולכן מעיקר הדין לא מחשיבים את האירוסין לסעודת מצווה.

כן יש סתירה בעניין זה בדברי מרן המ"ב, שבהלכות שבת (סי' רמ"ט סק"ט) כתב שהיא סעודת מצוה אך בהלכות יום-טוב (סי' תקמ"ו סק"ב) פסק שלא.

אולם דעת מרנן השקף מקוצק והשפת-אמת זי"ע (הובאה דעתם בפסקי תשובה מהרב פיטארקובסקי (סי' קצ"ד)) שהאירוסין נחשבים לסעודת מצווה. וחושבני שכשעושים תנאים בשעת האירוסין, ויש הסכמה בין הקדמונים שלא להפר את התנאים של השידוך, זהו קישור של ממש בחרם ושבועה ויש בזה קשר חזק כך שהסעודה נחשבת לסעודת מצווה.

יחד עם זה מן הראוי שגם מי שמיקל להחשיב את האירוסין כסעודת מצוה לעניין שירה יקל רק בשמחה ובשירה ולא בתזמורת וכלי שיר, שבזה בין כה יש מי שמחמיר גם בסעודות מצוה מובהקות.