Archive for category: שו"ת עם הרב חיים אידלס

שאלה

מה הסברא ש"זכר" עם סגול זו הקריאה הנכונה?

תשובה

המקור לזה הוא בדברי מרן הגר"א (מעשה רב סוס"י קלד) ובחומש היכל הברכה מהגה"ק מקומרנא (דברים כה יט) עפ"י הפסוק בתהילים "זֶכר רב טובך יביעו".

שאלה
האם יש לברך את הילדים בליל שבת קודש עם שתי ידיים או יד אחת?

תשובה
במעבר יבוק כותב שיש לברך רק עם יד אחת. אבל בסידור יעב"ץ כתב שחייבים להניח שתי ידיים, משום שיש בזה סוד גדול. רק שיש שערערו בכלל על עצם מנהג זה, כמו שכותב החוות יאיר (סי' ער) שבזמנו רבים לא בירכו בכלל את הבנים בערב שבת.
ובאמת למיטב ידיעתי הדבר לא מופיע כלל בכתבי האריז"ל, אך על כל פנים מנהג העולם לברך.
ולמעשה אנו פוסקים שמותר לברך בב' ידיו, משום שכל איסור נשיאת כפיים שאסור בלא כהן (כתובות כד.) הוא רק כשמתכוונים לשאת כפיים למצות ברכת כהנים. ומכיוון שכאן אין זו שעת התפילה נחשב הדבר כאילו מתכוונים בפירוש שלא לשאת כפיים, וכך פסק הביה"ל (קכח א). אך נציין שבאמת הגר"א זי"ע היה מניח רק יד אחת על המתברך.

שאלה

מה המקור לכך ש'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע' ולא עד בכלל?

תשובה

כך גילו בחלום לבעל היד אפרים, רבי אפרים מרגליות מבראד (יד אפרים סי' תרצה על ט"ז סק"א). ומעניין שהסבא קדישא המהרש"א (ב"מ כג:) מפרש את דברי הגמרא הללו שלתלמיד חכם מותר לשנות בדיבורו ויאמר בפורים שאינו יודע בין ארור המן לברור מרדכי על אף שהוא יודע. וידועים דברי הרמ"א (סי' תרצה ס"ב) עפ"י המהרי"ל שע"י השינה האדם לא יודע בין ארור לברוך. לכן די לשתות מעט יותר מכדי ההרגל.

שאלה

האם יש לאדם חולה לברך על תרופות מתוקות אותן הוא נוטל, והאם יש לברך על אכילה דרך זונדה?

תשובה

בשלחן ערוך (או"ח סי' רד) מבואר שאדם ששותה מים כדי להוריד את האומצה שחונקת את גרונו- אין צריך לברך לא בתחילה ולא בסוף. אמנם כל המאכלים והמשקים אותם אדם אוכל ושותה- מברך עליהם, ובכלל זה אף דברים אותם אוכל לרפואה שיש לברך עליהם בתחילה וסוף.
וישנה מחלוקת חשובה ורחבה בשאלה האם הברכה שאותה אנו מברכים יש לברכה על הנאת הגרון או הנאת המעיים, כלומר על כך שהדבר משביע אותנו. ולהלכה אנו מתחשבים בשני הצדדים באופן מסוים; שאם אדם נהנה מהאכילה או מהשתייה כיוון שהיה רעב או צמא, אזי העיקר הוא מה שאכל אותו דרך פיו, כלומר באופן האכילה הרגיל. ואז אפילו אם אין טעם כלל באותו המאכל או המשקה חייב לברך עליו בתחילה, ואם יש בו כשיעור יברך עליו גם לבסוף.
אולם אם האדם אכל שלא כדרך האכילה הרגילה, כגון באמצעות זונדה או שהיה כרוך דבר מה סביב המאכל. וכן אם אכל מאכל שאין בני אדם רגילים, כגון מאכלים המאוסים וכדומה – אין זה נחשב כדרך אכילה, ולכן אין מברכים עליהם לא בתחילה וקל וחומר שלא לבסוף.
אולם אדם שבלע מאכל ולא לעס אותו, על אף שאין זו דרך אכילתו הרגילה- חייב לברך עליו (נוב"י יו"ד ח"א סי' לה, שו"ע הרב סי' תע"ה סעיף עה). ובהזנה דרך הוריד שאין בה לא הנאת המעיים ולא הנאת החיך- לכולי עלמא אין צריך לברך עליה. וכאשר תהיה הנאת החיך בלבד ללא הנאת המעיים – חייב לברך קודם אכילתו.
ונסכם את הדין בקצרה: תרופות ממותקות חייבות בברכה ראשונה. זונדה שנויה במחלוקת, ולכן במידת האפשר יוציאנו אחר בברכה בעת חיבורו אל הזונדה, וכשאי אפשר יקל ולא יברך משום ספק ברכות. עירוי נוזלים- אין צריך לברך עליו. הבולע מאכל- חייב בברכה. אכילת דברים מרים (אף שאינם תרופות)- אין צריך לברך עליהם.

שאלה

מה דינו של ילד שנולד בל' שבט בשנה פשוטה וחוגג את בר המצווה בשנה מעוברת?

תשובה

אנו נחשיבו לגדול בשנת הבר-מצווה גם כן בל' בשבט, בדיוק כמו בשנה שבה נולד, זו הוראתו של המהרי"ל דיסקין וכן הכריע מרן הרב וואזנר זצ"ל (שבט הלוי ח"ו סי' קה), אך הוסיף שנכון שלא לצרף אותו לדברים שהם חובה מן התורה, מכיוון שדעת הבני ציון- מבעל הערוך לנר (סי' קנא) שהוא נעשה בר-מצווה רק בא' באדר שני, משום שרואה את שני ימי ראש חודש כיום אחד.
רק יש להעיר שמדובר בנושא רחב מאוד ואין להקיש את הדינים מדבר לדבר. משום שלדוגמא ביארצייט דעת מרן הרמ"א (סי' תקסח) היא שעבדינן באדר א', וטעמו משום שיארצייט הוא עניין אחר- שצריך להיות "יום שמת בו אביו ואמו" (מהר"י מינץ). לעומת זאת בהלכות נדרים (יו"ד סי' רכ), שטרות (חו"מ סי' מג) וגיטין (אהע"ז סי' קכו) פוסקים שתמיד אדר שני הוא הקובע, כיוון שהולכים בהם אחר לשון בני אדם.