Archive for category: שו"ת עם הרב חיים אידלס

שאלה

האם מותר לקחת מהאש של נר השבת לטובת עניין אחר, כדוגמת הדלקת האש בכיריים?

תשובה

מרן המ"ב (רסג ד) כותב שנהגו לא להדליק נר שבת מנר שבת אחר באמצעות קיסם, או גפרור בזמננו. טעמו משום שבמה שמדליקים גפרור ממנה, גם אם עושה כן לצורך נר שבת אחר, יש ביזוי למצווה. ואם כן בוודאי שלא נעשה שום שימוש זול וחול מנרות השבת, כדוגמת העברת אש להדלקת הכיריים הביתיים וכדומה. אולם ללא פקפוק אפשר להדליק נר שבת מנר שבת אחר כשאין ביניהם אמצעי מתווך. והדרך הנכונה היא להכין נר נוסף שהוא מיוחד להדליק ממנו את נרות השבת, מה שנקרא 'שרביט' להדלקת נרות, ויש בו משום כבוד שבת משום שהוא מיוחד לצורך כך. ואפילו אם השרביט נכבה אפשר להדליק אותו מנר שבת דולק ולהדליק ממנו את שאר הנרות, כיוון שהוא מיוחד לצורך הדלקת נרות אין בזה משום זלזול במצווה, בשונה מגפרור וקיסם שלאחר שנדליק אותם מנר השבת נשליכם לאשפה ויש בזה משום זלזול. ויש המקילים להדליק גפרורים מנר שבת בגפרורים לטובת הדלקת נר שבת אחר כאשר קופסת הגפרורים מיוחדת להדלקת נרות שבת.

שאלה

לנוהגים לומר בימות הקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל", כפי הנוסח שמברכים בתפילת הטל ביום טוב ראשון של פסח, מהו המקור לכך?

תשובה

כתב בעל המחצית השקל (סימן קיד סק"ג) שמדברי מרן השו"ע משמע שיש לומר רק מוריד הטל בימות הקיץ, וכן הוא בנוסח התפילה של הרמב"ם (סוף ספר אהבה). ובנוסח תפילת רב עמרם גאון וכך כתב בעל הכף החיים (שם סקי"ז) שכן הוא בפשטות מנהג בני ספרד.
אולם הב"ח (שם) ביאר בדברי הטור (שם) שנוסח ספרד הקדמון היה לומר "משיב הרוח ומוריד הטל", וכך פסק לומר בעל המגן אברהם (שם סק"ג), והנוסח הינו על פי מה שאמרו רבותינו (תענית דף ג.) "בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר.. לפי שאינם נעצרים.. ואם בא להזכיר מזכיר", ומשמע שקאי גם על טל וגם על רוחות.
ומנהג זה הובא בקיצור שו"ע (סימן יט, ג), ובטור כתב שמנהג אשכנז בקיץ היה לא לומר כלום, גם לא מוריד הטל.
שר בית הזוהר הרבי מזידיטשויב זצ"ל (הובא בספר פרי קודש הילולים) הביא שמנהג קדושי ארץ, הרבי מסאסוב והרבי מקוזניץ זי"ע, היה לומר "משיב הרוח ומוריד הטל". ורבים נוהגים כך בפרט שהוא על פי סוד, וכפי שכתב בעל שולחן הטהור מקאמארנא זצ"ל (שם), (אם כי הביאו בשם ספר משנת חסידים הקדמון שמוריד הטל הוא ראשי תיבות מ"ה). וכך העיד בספר נימוקי חיים שכך היה נוהג בעל הבני יששכר זי"ע. ומפורש כן בסידור רבי יעקב קאפל [שהיה כידוע החזן אצל מרן הבעש"ט זי"ע]. ובשו"ת דברי יציב (או"ח א, סז) כתב שמנהג זה הוא העיקר לדינא.
וסמך לכך הוא נוסח התפילה בתפילת טל ביום טוב ראשון של פסח, שנראה מכך, שכך היה הנוסח במשך כל ימי הקיץ (דברי ישראל וועלץ חלק א סימן מא).
ועל כן הנוהג לומר: משיב הרוח ומוריד הטל, ימשיך במנהגו, שכך הכריעו רבים מהפוסקים והמקובלים.

שאלה

אני גר בארצות הברית ליד מאפייה האופה חמץ. האם מותר לי לשהות בביתי בפסח?

תשובה

בביאור הלכה (סי' תמ"ג ס"א ד"ה "אפי' חמצו") הביא בשם האחרונים שאסור להריח פת חמה של גויים בפסח. המהרש"ם (הג' או"ח סי' תמ"ח) הוסיף שכשאין ברירה יכוון שלא ליהנות מהריח של הפת. וזוהי עצתי עבורך, משום שכבר אמרו רבותינו (ירושלמי חגיגה פ"ב) שאימו של אלישע בן אבויה ("אחר") הריחה ריח של עבודה זרה כשהייתה מעוברת, ומשום שנהנתה ממנו פעפע בה אותו הריח ולאחר מכן גרם לבנה לצאת לתרבות רעה

שאלה

האם מותר למכור חמץ גמור במכירת חמץ?

תשובה

נקדים ונאמר שעיקר מכירת חמץ היא שיוציא הגוי את החמץ מבית היהודי (מ"ב סי' תמ ס"ק יב).
כיום מקילים בזה, משום שאין לגוי יכולת וכוח לקחת את כל החמץ מבית היהודי, ולכן משכירים או משאילים לו מקום בבית ומסתפקים בזה.
נוסיף שכל מכירת החמץ תוקנה בלית ברירה, כפי שכתוב באריכות בישועות יעקב, באליה רבה ובמחצית השקל (שם). שבתחילתה הייתה המכירה מיועדת רק לאלו שיש ברשותם חמץ גמור בכמות גדולה, אולם בחמץ שאינו בעין או בכמות קטנה חששו לכמה חששות: א. הערמה. ב. אי מסירת המפתח לגוי. ג. שמא המכירה לא תהיה כהוגן.
אמנם במרוצת הדורות התירו בכל אופן ובכל צורה שהיא. וזו הסיבה שיש רבים שאינם מוכרים חמץ גמור אלא מבערים אותו בשריפת חמץ ומוכרים רק את תערובות החמץ, הוה אומר כלים, תרופות ודברים שיש בהם חשש מתערובת חמץ. ויש שהחמירו עוד יותר ונתנו את החמץ שלהם לחנווני שמכירתו יותר טובה משום שיש לו הפסד מרובה בביעור כמות החמץ שבידו. לכן מותר למכור חמץ גמור, אך על כל פנים מי שמחמיר תבוא עליו ברכה.

שאלה

האם מותר להכין ציצית בלילה?

תשובה

סיבת השאלה היא משום ש"לילה לאו זמן ציצית", כי כתוב "וראיתם אותו" – בזמן ראייה חייב בציצית. אולם גדולי הפוסקים האריכו שאין מניעה להטיל ציצית בלילה, כן כתבו מרנן הפמ"ג (סי' יח) והכף החיים. ויש על כך אריכות בשו"ת משולם איגרא (או"ח סי' ב) ובשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' עד). וכמו ששכתב המהרש"ם בדעת תורה שהרי מותר גם לכתוב תפילין בלילה, על אף שמלשון הפמ"ג משמע שזה רק בדיעבד, אולם כתב הגרי"ח זוננפלד (שלמת חיים ח"ג סי' יח) שמותר לעשות כן גם לכתחילה.