Archive for category: שו"ת עם הרב חיים אידלס

שאלה

אדם שהיה חולה וישן בליל שבת, כיצד ינהג בבוקר לעניין קידוש כשמעוניין לשתות?

תשובה

שאלה זו כבר נשאלה בבית המדרש, והגאון בעל שערי דעה (ח"ב סי' ב) הכריע שמכיוון שקידוש צריך להיות במקום סעודה, ולפני תפילת שחרית אי אפשר לעשות סעודה, אם כן לא חלה עליו חובת קידוש ויכול לשתות קודם התפילה מים או שתייה חמה. וזו גם הכרעתו של הגאון בעל הבצה"ח (ח"ג סי' א) ומפרטה שם באופן נפלא. שהרי מן התורה מותר לאכול קודם הקידוש (מג"א רסט סק"א ומחצה"ש שם), ומן התורה יצאנו כבר ידי חובת קידוש באמירת "ויכלו" בתפילת ליל שבת, כדבריו המפורסמים של המג"א שנכתבו כבר בספר המכריע (סי' עא) והתוספות רי"ד. ועל מה שלא הזכרנו את יציאת מצרים בשעת אמירת "ויכלו" כתב החיד"א (חיים שאל ח"ב סי' מג) שאין זה מעכב מן התורה. ורבי מאיר אריק (מנחם פתים סי' רעא) מבאר שהזכיר כבר יציאת מצרים בקריאת שמע וברכותיה. וכדי שלא ייצא האדם ידי חובת קידוש מן התורה בתפילתו, על מנת שבקידוש של ליל- שבת ייצא ידי חובה דאורייתא, הוא צריך לכוון לזה (חת"ס או"ח סי' יז, ובכ"מ). עכ"פ בוודאי שמותר לאדם זה לשתות כל שתיה שהוא רואה לנכון קודם התפילה ויעשה קידוש של יום שבת אחר התפילה. וכמו שפסק הערוה"ש (סי' רעא סעיף כא) שקידוש היום יפטור גם את קידוש הלילה, ואין צריך לקדש פעמיים. אך עצתי היא לעשות כדעת הבצה"ח (שם סי' ג), לברך "בורא פרי הגפן" ולאחר מכן לומר את נוסח ברכת הקידוש של ליל שבת, ואז בירך פעם אחת על היין והשלים את מחויבותו לקידוש של ליל שבת.

שאלה

הבעל קורא בבית הכנסת שלנו מסתכל תוך כדי הקריאה בחומש וקורא, האם הדבר מותר?

תשובה

תלוי, אם הוא רואה פסוק בחומש ואחר כך קורא מתוך הספר הדבר מותר, אבל אם הוא וקרא ברצף את הדבר – אסור, כי הוא מוציא בוודאות מילים מהפה לפני שהוא קרא אותם מתוך ספר התורה, זו מסקנת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פי"ב ס"ה). אמנם האגרות משה (ח"ג סי' יט) אוסר זאת לחלוטין. לכן הדבר הנכון הוא לגשת לבעל הקורא ולומר לו שיקפיד להכין את הקריאה מבעוד מועד, ואם לא הספיק – יעמוד מישהו לידו ויאמר בשקט את הטעמים, כמו שכתב מרן המ"ב (סי' קמב סק"ח), ורק בדיעבד נתיר לקרוא באופן האמור, אבל כל זה כאמור רק בתנאי שהוא מסתכל על הפסוק בחומש וקורא אחר כך מתוך ספר התורה ולא בעל פה.

שאלה

בעז"ה יתברך נכניס את בננו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה ביום א', (י' באב תשעה באב נדחה) האם מותר להתקלח, להסתפר, ללבוש בגדי שבת, ללבוש נעלי עור, לאכול ולשתות? מה הדין לגבי ההורים, הסבים והסנדק? (השואל אשכנזי).

תשובה

ראשית כל מזל טוב! תזכו לגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים.
מותר עד שבת לאבי ואם הבן, לסנדק ולמוהל להסתפר לכבוד הברית, אבל לא לסבא. לובשים בגדי שבת אבל לא לובשים נעלי עור ולא מתרחצים ולא אוכלים ולא שותים.
מרן הרמ"א פסק שמלים קודם חצות מיד אחרי הקינות בגלל זריזים מקדימין למצוות, וממילא חוץ מבגדי שבת הכל אסור. ואת יין הברכה נותנים לתינוק או ליולדת לשתות. גם לא מתעטפים בטלית שלו אלא בטלית שאולה בלי תפילין, ואחרי המילה מורידים את בגדי השבת וממשיכים ככולם באבלות עד אחרי מנחה גדולה, ואז עושים הבדלה על מיץ ענבים או יין מגיתו. ושאר העינויים, הוה אומר הרחיצה, הסיכה ונעילת הסנדל אסורים כי כבר התקיימה הברית, ומותר אחרי חצות לאכול בשר ולשתות יין (ערוה"ש תקטז) כי זה יום חג שלכם. אבל רק למוהל, סנדק ואבי ואם הבן ולא לאחרים. את הסעודה עבור המשתתפים תעשו במוצאי הצום ברוב עם בשירה וריקודים.
אולם כיוון שהדבר כה מורכב נהגו רבים לעשות כדברי מרן השו"ע הוה אומר להמתין עד אחר חצות היום, כפי שכתב בלוח א"י, ומכיוון שכבר עבר חצות היום ישטפו ההורים את ידיהם ופניהם בצונן (ערוה"ש שם) ולובשים בגדי שבת מכובסים ונעלי עור (שבה"ל) וממתינים עם האכילה והשתיה עד אחרי מנחה גדולה והברית, ובשעת הברית מתעטף האב בטלית ותפילין שלו. את כוס היין ניתן בכל זאת לקטן כי האב עוד לא שמע הבדלה, ולאחר הברית עושים הבדלה על יין, ושאר היום הוא יו"ט שלכם ומותר בבשר ויין. אבל מיד אחרי הברית לובשים נעלי בד ואסור בלימוד תורה, ובוודאי שאסורה תספורת וכיבוס משום מראית עין, כמו שהאריך הנוב"י (תנינא סי' ריג). ויש לדעת שהמג"א (סי' תקנט) בשם הכנה"ג אוסר אפילו להורים ולסנדק לאכול, והכה"ח כותב שבסלוניקי ובאיזמיר אסרו, ולכן דיינו שיאכלו הם בצנעא משום חומרת היום.

שאלה

חידשנו את ביהכנ"ס ורצינו לדעת מה עושים עם הבימה הישנה, עם הפרוכת של ארון הקודש, ועם המפה שעליה קראו בתורה. האם אפשר לזרוק או שצריכים גניזה?

תשובה

הבימה יכולה מעתה לשמש לתשמישי חול, כי כיום אין מציאות שישתמשו בספר תורה על הבימה עצמה, כי תמיד משתמשים בבימה כשעליה פרוסה מפה מעוטרת, ולכן הבימה והפרוכת נחשבות תשמיש דתשמיש דקדושה, ופסק מרן המ"ב (קנד סק"ו) שאין בזה קדושה כלל, ולכן מותר כאמור להשתמש בבימה ובפרוכת לכל שימוש חול, אבל לא שימוש מבוזה. ובאם הבימה והפרוכת ישנות ובלות – מותר מעיקר הדין לזרוק אותן לאשפה (פמ"ג שם), רק שאת הפרוכת נהוג להניח בגניזה.
אמנם המפה שעל הבימה היא תשמיש קדושה ולכן היא מחויבת גניזה. וניתן אפילו בחצר בית הכנסת לעשות בור ולקבור, ואין צריך לקבור בבית הקברות (כן משמע ממרן המ"ב). רק נוסיף שאם רוצים אפשר להקל יותר ולזרוק בתוך שקית, כי כיום כנראה לב בי"ד מתנה מראש שלא ייהפך לתשמיש דקדושה (קנד ח).

שאלה

האם גם אישה מחוייבת להשלים רמ"ח תיבות בקריאת שמע?

תשובה

על אף שחז"ל לימדונו שלאישה יש רנ"ב איברים, מסקנת בעל המנחת אלעזר (ב כח) שגם אישה מחוייבת להוסיף ביחידות "א-ל מלך נאמן" על מנת להשלים לרמ"ח תיבות, משום שלא מכוונות רק כנגד איבריה שלה אלא גם כנגד איברים רוחניים שלמעלה.